בפרק של היום קדן בחרה שיתרחש בחנות לציוד בית ספר וטומי בחר בילד כמוהו שילך לחנות לקניות ציוד.

טומי שנה הבאה עולה לכיתה א' והוא מאוד מתרגש 🥰

תעקבו אחרינו גם באינסטגרם:

https://www.instagram.com/kaden_and_tommy

לערוץ היוטיוב שלנו:

https://youtube.com/@kaden_tommy?si=02k5I9pGRLervSkU

לבקשות לסיפורים וליצירת קשר:

https://linktr.ee/Kaden_and_Tommy

הסיפור כפי שיצא מהבוט:

פעם, בעיירה השוקקת ווילוברוק, חי ילד סקרן בשם דניאל. דניאל עמד להתחיל שנת לימודים חדשה, והוא נזקק לציוד: מחברות, עפרונות, תיק גב יציב, ואולי מחק קסום שעלול לגרום לטעויות להיעלם במגע בלבד.

בוקר שמש אחד, אמו של דניאל הגישה לו רשימה. זו הייתה רשימה ארוכה, מלאה בפריטים כמו "קלסרים עם שלוש טבעות", "מחשבון גרפים" ו"מד זווית". עיניו של דניאל התרחבו. איך הוא יכול למצוא את כל הדברים האלה? החנות השכונתית הקטנה שלו לא תספיק; הוא היה צריך משהו מפואר יותר.

וכך, עם נחישות בלב, דניאל יצא למסעו. הוא עקב אחרי הרחובות המתפתלים, עבר את המאפייה שהדיפה ריח של לחם טרי, והפארק שבו שיחקו ילדים. לבסוף, הוא הגיע ללב ווילוברוק - חנות הציוד האגדית.

החנות עמדה גבוה, חלונותיה מציגים שורות על גבי שורות של אספקה. דניאל פתח את דלת העץ הכבדה, ופעמון צלצל בעליצות. באוויר היה ריח של נייר, דיו ואפשרות. מדפים נמתחו עד התקרה, ועיניו של דניאל התרחבו כשלקח הכל פנימה.

מאחורי הדלפק עמד מר כהן, בעל החנות. היה לו זקן לבן שהגיע לחזהו, והמשקפיים שלו ניצבו על קצה אפו. "ברוך הבא, הרפתקן צעיר," הוא אמר, קולו חם. "מה מביא אותך לאמפוריום הצנוע שלי?"

דניאל פרש את רשימתו ומסר אותה למר כהן. "אני צריך הכל כאן," הוא אמר. "אתה יכול לעזור לי?"

מר כהן התאים את משקפיו וסרק את הרשימה. "אה, באמת מסע אצילי," הוא אמר. "הבה נתחיל."

וכך, דניאל חקר את החנות. הוא מצא מחברות עם כריכות צבעוניות כמו קשת בענן, עפרונות שהבטיחו לכתוב סיפורים משלהם, וסרגלים שנמדדו לא רק אינצ'ים אלא גם חלומות. חלק התרמילים היה כמו יער של אפשרויות - חלקן אלגנטיות ומודרניות, אחרות מחוספסות והרפתקניות.

כשדניאל שוטט במעברים, הוא הבחין בדלת מסתורית מאחור. לא היה לו סימן, אבל זוהר רך בקע מהסדק שמתחתיו. הסקרנות משכה בו. הוא פתח את הדלת ונכנס לתוך יער שליו.

עצים גבוהים לחשו סודות, ואור השמש הסתנן מבעד לעלים. ציפורים שרו מנגינות שדניאל לא שמע מעולם. במרכז היער ניצב שולחן עץ, עמוס באספקה ​​מכושפת. היה קולמוס שכתב שירה, מצפן שהצביע לעבר אוצרות חבויים ומחק קסום שצחקק כשנוגעים בו.

דניאל בחר בקפידה. הוא בחר את הנוצה ודמיין את הסיפורים שהיא תטווה. הוא לקח את המצפן, בתקווה שהוא ינחה אותו בפיתולי החיים. וכמובן, הוא לא עמד בפני המחק המצחקק - הוא הבטיח לעשות טעויות מענגות.

בחזרה לחנות, מר כהן הנהן באישור. "בחרת היטב, הרפתקן צעיר," אמר. "זכור, האספקה ​​הזו מכילה קסם בפנים. השתמש בהם בחוכמה."

דניאל שילם על אוצרותיו, הודה למר כהן ויצא החוצה. דלת היער נעלמה מאחוריו, והותירה רק את הזיכרון של אור השמש ושירת הציפורים.

כשדניאל הלך הביתה, הוא הרגיש אחרת. התרמיל שלו היה כבד יותר, לא עם מחברות ועפרונות, אלא עם פליאה ואפשרות. הנוצה לחש רעיונות, המצפן הצביע לעבר הרפתקאות, והמחק ציחקק כאילו הוא יודע סודות.

וכך, קורא יקר, בכל פעם שאתה עובר ליד חנות הציוד המפוארת בווילוברוק, הסתכל מקרוב. אולי תבחין בילד סקרן בשם דניאל, התרמיל שלו מלא בקסם, מוכן לכתוב סיפור משלו - כזה מלא בצחוק, חברות וחדוות למידה.

---

וזה, ידידי, הסיפור על מסע הציוד הגדול של דניאל. יהי רצון שחלומותיך יהיו חיים כמו אספקה ​​מכושפת, ושההרפתקאות שלך יובילו אותך למקומות מופלאים. חלומות מתוקים! 🌟✨📚