בית שמאי אומרים: עירוב לכל חבורה וחבורה, ובית הלל אומרים: עירוב אחד לכולם.

למה דווקא חמש?

למה דווקא חבורות ולא יחידים?

מה הסבירות שיקרה מקרה כזה?

ומסתבר גם שיש מחלוקות בית שמאי ובית הלל שמאוד דומות למחלוקת הזו, ומהן ניתן לשער מה העיקרון.

הגמרא מעמידה את המחלוקת כשיש מחיצות בין החבורות, וישנן ארבע דיעות באיזה גובה מחיצות מדובר, ולהלכה אם המחיצות מגיעות לתקרה גם בית הלל מודים שעירוב לכל חבורה וחבורה, ובית שמאי מחמירים אפילו במחיצה שהיא מסיפס, שנמוך מעשרה טפחים.

עוד חילוק בגמרא שמעמיד את המחלוקת הוא האם העירוב מונח בבית שבו הטרקלין, או שהוא מונח בבית אחר בחצר.

דף עב

האזנה נעימה