נועה הייתה ״המורה״ שלי לצילום

אמצע שנות ה 90
החוג לצילום במכללת הדסה בי״ם
היה המקום ללמוד בו צילום.

הרבה מים עברו בירדן ובכל מקום מאז

ואיכשהו ממרחק השנים והגילים

שמרנו על קשר.

לקח זמן ובסוף אזרתי אומץ

ושאלתי אותה אם תסכים

לשיחה איתי בפודקאסט
והיא ישר הסכימה

ואני נכנסתי ללחץ.

קודם עשינו מסיכת גבס

שהינו בה.
יותר נכון נועה שהתה

ואני צילמתי את ההשתהות.

אחר כך ישבנו לשיחה

על מה דיברנו ? 

על הלימודים בהדסה

מה זה הוראה בשבילה

ורק זה כבר היה מרתק.

משם עברנו לדבר על יצירה

על התהליך והחופש ליצור

על המרחק אליו היא לוקחת את הצילום

למחוזות רחוקים מאוד מכאן

ושבעצם יש להם מקום
בכל מי שמתבונן ביצירות שלה.

וכן דיברנו כמובן גם על מסכות

לפעמים הרגשתי כאילו היא מדברת אותי

רק הרבה יותר עמוק.
כנראה שזה לא סתם

שנשארנו בקשר ממרחק השנים.
מזמין אתכם לצלולאיתנו לשיחה הזאת

זו שיחה שצריך לקחת מרחב בשבילה

היא הולכת במחוזות

שיש בהם קצב אחר.

האזנה נעימה.

החיפוש אחרי הלב
ובעיקר - הנכונות לפתוח אותו.

הפודקאסט הזה נערך
בתצוגת היחיד של יוראי ליברמן ביפו.על הקירות בתערוכה שנקראת solo.
תמונות שמסכמות יותר מ 20 שנה של חיפוש.
חיפוש אחרי זהות ושייכות.

דיברנו כמובן הרבה גם על צילום
אבל הלב של הראיון נמצא בכלל במקום אחר

בתוך הלב של יוראי .

הסדרה הכי מרגשת בתערוכה שלו

נמצאת בקומה השנייה

צילום איטי  - קוראים לה.

ולא אין שם אפילו אדם אחד

את אנשי כל העולם תוכלו לפגוש בקומה התחתונה

את יוראי ואת הלב הענק שלו

זה שנפתח עכשיו יותר ויותר

תפגשו בסדרה הזאת.

הסדרה הזאת  תתפוס אתכם חזק בלב
ואז תעשה עוד סיבוב
את החומות שבנה סביב הלב שלו.

אלו שבנה במשך שנים
מאחורי העדשה שלו שחבקה עולם.

כששאלתי אותו על החוויה
מאחורי מסכת הגבס אמר : 
תראה מצד אחד לקחת את הזהות שלי

מצד שני הייתי שמח להשאיר אותה לפעמים בצד.

מזמין אתכם להיכנס איתי ועם יוראי
לתוככי הלב שלו.

זה מסע ששווה להקשיב לו.
 

העולם מתחלק ל 2   :

מי שמכיר כבר את יאנה דרום - פשוט מכור

ומי שלא מכיר ?  - זה רק עניין של זמן.

בפודקאסט ויתרתי על ההצגה העצמית הרגילה

והצגתי אותה דרך 5 מילים  :

הומור

כנות

ישירות

נגישות

אותנטיות 

לראיין את יאנה זה לא פשוט

לא בגללה, היא מרואיינת מושלמת

אלא בגללי , כי אחרי הכל היה לי אתגר

להוציא מהראיון הזה

דברים שעוד לא שמענו.

דיברנו על אופנה { כי איך אפשר בלי  }

על  ליצור תוכן באופן ספונטני וללא מאמץ

גילינו ביחד  שלמוזיקה יש ערך מרפא

ואת המסכה של הציפיות החברתיות ממנה

היא כבר הייתה שמחה להוריד.

וכן דיברנו גם על עמי

שחקן המשנה הקבוע בסרטונים שלה

ועל המסר שהיא בעצם מעבירה דרכו

על יחסים , קבלה והכלה בזוגיות.

מזמין אתכם לצלול איתנו לתוך הפרק הזה

מקווה שתמצאו בו
גם כמה עצות טובות לקחת חיים

כי אחרי ולפני הכל

ישנה דרום זה שמחת חיים בערמות.

האזנה נעימה.

האיש שלא מפחד מהפחד

עידו איזק הוא איש של ניגודים

שמתיישבים כולם באישיות שלו

בסדר מופתי.

בטבעי שלו הוא איש של טישירט שחורה בארון

מצד שני כשתפגשו אותו

זה יהיה בחליפה נוצצת ואקסטרווגנטית

כזאת שלא הייתה מביישת את פרדי מרקורי או אלטון ג׳ון

הוא מעיד על עצמו ששנים הוא עטה על עצמו מסכה

הוא קורא לה עידו המניאק.

אחרי 10 שנים הוא פתאום שאל את עצמו

איפה הוא, העידו הזה שהוא מכיר.

וככה בשנייה שהוא הוריד את המסכה הזאת

של המנייאק

הוא התחיל לפרוח.

הוא מגדיר את עצמו כ star

ופייר הוא הכי כוכב בעולם.

מה שמאפשר לו לשחרר את חרצובות לשונו

בלי שאף אחד יכעס עליו.

עידו איז׳ק זכה לגדול

בבית מדרשו של רון קדמי

וגם היום אחרי 20 שנה

הם עדיין חברי נפש.

לפני שנים הדר גולדמן אמר עליו : 

 1 - אתה מראה לי את העתיד

 2 - אתה אפילו לא יודע מי אתה.

הוא עשה מהפכה בצילם בארץ

כשהפך את הצילום בסמרטפון שלו

לאומנות של ממש.

זו שיחה בין שני צלמים

שהדמיון בינהם הוא השם

כמובן , קודם כל.

פה נגמר הדמיון ומתחיל העניין האמיתי.
אנחנו שונים אחד מהשני מאוד

ומצד שני, שירי בן ארי חיברה בינינו לא אחת.

אז אם זה נשמע לכם התחלה של שיחה מעניינת

מזמין אתכם להקשיב לנו.

על יצירה

על שינויים

על לא לפחד מהפחד

בטח לא מנפילות.

האזנה נעימה.

השיחה הזאת עם ויוי תיקח אותך 30 שנה אחורה

למקום שבו הכל התחיל.

והיא תיקח אותך קדימה

לדבר הבא של ויוי שקורה ממש עכשיו.
בין לבין זו שיחה אינטימית

על אוטנטיות, על יצירה, על מחסומים
ואיך אפשר לעבור  אותם.
ודיברנו כמובן על מסיכות

על אילו שהוסרו ועל כאלו שמעולם לא חבש.

נפגשנו כשהיינו עלמים  אי שם בשנות ה20
לכאורה אין כמעט דבר שמחבר ביננו

בפועל יש ביננו חיבור בלתי מוסבר

אינטימי ועמוק.

באורך פלא שכזה לא פעם ולא פעמיים
 מצאתי את עצמי במילים של ויוי.
מתרגש למצוא שוב ושוב את אותו

המכנה המשותףזה שמחבר ביננו

בזרם תת קרקעי

כמעט בלתי נראה.

לפעמים באמצע השיחה

בא לי להגיד לויוי -

תשמע זה לא פייר

כי כשאתה כזה מוכשרה

עולם אולי נראה אחר לגמרי.

ומצד שני יש בה,

בשיחה עם ויוי

מזוודה של תובנות לחיים

שאם רק נדע להקשיב

לקול הפנימי שלנו

נחייה אולי את החיים האלו

ביותר שלווה ונחת.

בין לבין דיברנו עוד על מלא דברים

ובשביל זה כדאי לכם ללחוץ -play    

האזנה נעימה

אם אהבתם - שימו איזה לייק תעשו subscribe

ואם בא לכם לשתף במילים או במחשבות

בכלל תבוא עליכם הברכה.

מסע הגיבורה של נדיה גורנשטיין.

ההיכרות בינו הולכת הרבה שנים אחורה

נדיה הייתה הארט דיירקטורית

ואנוכי הצלם. של הקמפיינים המאוד מושקעים ושונים

שצילמנו ביחד לסיגל דקל.
אני זוכר כבר אז ירידה לפרטים ועומקיםשלא

הכרתי כמותם לא לפני ולא אחרי.
בשנים האחרונות נדיה במסע הגיבורה שלה

מסע חוצה תרבויות ויבשות

בין אומנות יפנית להקשרי תרבות סובייטים.
מסע שיש בו חיפוש של זהות

בין זרות לישראליות.

למסע הזה יש מחיר
והוא גם מפחיד לעיתים.

אם תשאלו את נדיה

אין בה חרטה

להפך

המסע שלה  מרתק ואין בו רגע דל.
זה מסע של הגשמה

של קול פנימי עצמתי

שקורא לה פשוט לקום וללכת.

השיחה שלנו, כמו נדיה היא שיחה עמוקה

יש בינו אפילו קווי השקה פה ושם.

מזמין אתכם להקשיב לשיחה הזאת

לכל אחד מאיתנו יש את מסע הגיבור שלו

ואולי ההקשבה הזאת

תחזק אתכם לקום ולהתחיל ללכת

לצעוד בשביל הגיבורה שלכם.

האזנה נעימה.

זו שיחה על הבקשה להיות בשמחה.

על דיוק ולמה כל כך חשוב לדייק.

על השאלה למה אנחנו צריכים לאסוף אינפורמציה על עצמנו.

עדי מגדירה את עצמה כעוף מוזר

כאחת שההוויה שלה היא להדהד לאחרים את עצמם.

היא הכי עצמה שהיא בתנועה החופשית שלה

ורק היא יודעת כמה זה משחרר.

שיחה עם עדי היא שיחה אינטנסיבית

היא בסקרנות ובפליאה אין סופיים

והיא לא תיתן לך לברוח.

עדי אומרת שאין תפל כי גם בתפל יש מלאות.

השאלה שגרה בתוכה כבר שנים היא מי אני ?

ויש בה נואשות להמשיג את עצמה לעצמה.

לראות את המובן מאלין והתיעוד שלו היו שנים ה - דבר שלה.

אם תשאלו אותה מה הדרייב שלה - היא תגיד לכם אמת.

ושם בדיוק במקום הזה - נולד פועם.

אם תבקשו ממנה את עצת הזהב שלה

היא תגיד לך - דע את עצמך.

ושמה , רק שתסמוך על הקול הפנימי שלך

שמה הפצע נרפא ואפשר להתקדם לדבר הבא.

מפחיד ?

תלוי את מי שואלים.

אם תשאלו את עדי ותקשיבו לפרק הזה

יש מצב שתתחילו מסע חדש על עצמכם.

מוזמנים.

9 דברים  על טל טנא צ׳צ׳קס.

1- בגיל 10 היא הרימה פיל

2 - לא מפחיד אותה להיות על אי בודד

3 - היא פוחדת מנחשים

4 - הים הוא ה ״ zone״  שלה

5 - העסוק בגבר שבאשה ובאשה שבגבר הוא חלק בלתי נפרד מהעשייה שלה

6 - היא מתהלכת בעולם עם ראש כחול { תרתי משמע } 

7 - יא אומרת על עצמה - ״ אני צעצוע״ אני דגל ״

8 - היא הייתה רוצה ללמוד להשען יותר, לנוח על כתף אוהבת

9 - בראיון הזה היא הפכה ממש למיצג בתערוכה שלה.

לראיין את טל היה אתגר לא פשוט, לא כי היא מתראיינת קשה- להפך 

האתגר היה לפתוח איתה את נושאי השיחה למחוזות אחרים.למה ?

כי היא נושאת אג׳נדה מאוד ברורה בעולם הזההיא אקטיביסטית

חברתית, יצירתית ומוכשרת ברמות אחרותודווקא בגלל זה , בגלל לא

מעט פודקאסטים אחרים שהשתתפה בהם היה לי אתגר לפתוח

מקום אחר, חדשכזה שעוד לא דובר על האשה עם הראש הכחול.

האם הצלחתי ?

את השאלה הזאת אני כבר מפנה אליכם

לי יש תשובה ובכל זאת התשובה שלכם היא זאת שחשובה כאן

מה אתם אומרים  ? 

היא מתהלכת בעולם ללא הגדרה

היא הכל ולא כלום

היא חיה לא מווסתת שמקשקשת בזנב כל היום.
בכל מקום  במאורה שלה וגם עליה כתוב - do touch
יש בה אש, היא נולדה אש,נכנסה לכל מאורה אפשרית ויצאה פחם
יש בה גבר, יש בה אשה, יש בה חיה.
הגוף שלה ביקש פורקן, כזה שירפא אות

ההיא מודעת לזה שהיא יכולה להיות חריגה

היא ערה ברזולוציה עמוקה

היא לא אוהבת את האנושות אבל מאוהבת באנשים

יש בה פחד ללכת מאוד חשופה בעולם
היא למדה לבחור בזוגיות ולא להצטרך ולהזדקק לה.
אין לה sרך אחרת לחיות את הדברים האלו

ואולי בעיני אנשים אחרים זה אמיץ בעיניי שלה - זה אויר.

ברוכים וברוכות הבאות לפודקאסט המסכה דור 2

ונעים מאוד עדו לביא 

מי אני ? 

פוטותרפיסט , מרצה ומנחה סדנאות בארגונים, מבכירי צלמי האופנה והפרסום בארץ

ויוצר הפודקאסט  הזה - המסכה.

מסכות גבס מרתקות אותי בשנים האחרונות

ולמרות היותי מן סלשר שכזה

הפרוייקט הזה - פרוייקט המסכה הוא הדבר שלי .

ויש לפודקאסט הזה גלגול חדש דור 2 קראתי לו

ובדור הזה שלו אני הולך לפגוש יוצרות ויוצרים מכל מיני תחומים

להניח  איתם ואיתן את מסכת הגבס על פניהם

לצלם אותם  עם המסכה , להסיר אותה, ולתעד את כל התהליך

ומשם כשכל החוויה עוד טרייה על הגוף והנשמה נצלול לפודקאסט.

ביחד ננסה לברר את המנוע שמאחורי היצירה שלהן

מה הדרייב הזה שאיתו הם קמים כל בוקר

וכן נדבר גם על מסיכות.

אלו כבר הסרנו

אלו עדיין משרתות אותנו

ואלו היינו רוצים להסיר ועדיין לא.

האזנה נעימה

עדו לביא.