בשנה האחרונה המונח "הנדסת תודעה" תפס תאוצה ברשתות החברתיות, בשיח האקדמי ובתקשורת בכלל. האדם הפשוט נעשה יותר ויותר מודע לכך שבעזרת מילים מסוימות בכותרות, פייק ניוז, תמונות מניפולטיביות, מחקרים מגויסים עמוסים בטעויות, ציטוטים או הקלטות בזהות אנונימית, הקורא עובר שטיפת מוח בלתי פוסקת שמחדירה בו תיבות מסרים מתוכננות מראש והאמת הפכה לפרט שולי בכל סיפור בעצם. רואים איך אנשים שאומרים ועושים דברים איומים נגד החוק והחברה הופכים פתאום בוקר אחד לכוכבים בזכות עוד כמה כתבות, כותרות שהוציאו עליהם. היום לא צריך טנקים ומטוסים כדי לכבוש יעדים אלא עושים זאת על ידי מילים, הצהרות, הקלטות, מסמכים, כותרות. מה שורש התופעה הזאת, איך האדם יכול לברור בין אמת לשקר והאם אפשר לפתח חוש או מנגנון שיכול להגן עלינו?; תוכנית חדשה של הסוכנות היהודית בשם "שגרירי התפוצות בישראל", מאפשרת לצעירים בארצות הברית לעשות שנת שירות בישראל. התוכנית מבקשת להפגיש את הישראלים עם יהודים מכל העולם מתוך אמונה שהחיבור לתפוצות תורם לחוסן הלאומי. השליחות הראשונות שחנכו את הפרויקט, אומרות שהנוער מופתע לשמוע שיש יהודים גם מחוץ לישראל והוא גם לא מבין את היקף האנטישמיות. אחרי שנת שירות בישראל בני הנוער אמורים לשפר את ההבנה של הישראלים לגבי היהודים בחו"ל, וגם לחזור לארצות הברית ולשתף את החוויה שהייתה להם בארץ. מה צריך להיות היחס של היהודים בישראל כלפיי היהודים בתפוצות, עד כמה חשוב שהישראלים יבינו את היהודים בחו"ל ומה החולשה של הפרויקטים האלה?; ספר שנכתב לאחרונה מנסה לנתח את הפילוג שהולך וגדל. בתור יהודי שנולד באמריקה ועבר לישראל, מרגיש הסופר את זה מאוד מאוד חזק. מצד אחד הוא חי פה, מצד אחר המשפחה שלו וכל השורשים שלו בארצות הברית והוא מרגיש את הפער הולך וגדל בין הקהילות. יותר מזה, בתור אחד שגדל שם הוא רואה את התנועה הרפורמית, שזו עדיין התנועה הכי גדולה היהודית, הולכת ונהיית אנטי ישראלית. למשל בזמן מבצע "שומר חומות", מאה תלמידים לרבנות הרפורמית, כתבו מכתב נגד ישראל שבו הם תיארו את משטר האפרטהייד בישראל ואת מה שישראל עושה לפלסטינים ולא ציינו שום דבר לגבי ירי הרקטות למשל או כל הטרור הפלסטיני. ובסופו של דבר הוא כותב שבחריין ומצרים ואיחוד האמיריות יותר תומכים בישראל מאשר התלמידים של הרבנות שחתמו על המכתב הזה. והוא אומר שישראל ויהדות ארצות הברית זה כמו שני אחים שעברו לגור במקומות שונים בעולם וממשיכים איכשהו לשמור על קשר משפחתי תקופה מסוימת, אבל לאט לאט זה הולך ונשחק. האם בכלל צריך להיות קשר בין ישראל ויהדות ארצות הברית, מהו הצעד הפרקטי שכן יכול לקדם אותו ומדוע לא צריך להדאיג את האזרח הישראלי האם יש קשר עם חו"ל?;אתמול קרס פיגום באתר בנייה בתל אביב ושני פועלים נפלו אל מותם מגובה של ארבעים קומות. זה לא המקרה הראשון ולא המקרה האחרון, נתוני הביטוח הלאומי מראים שבשנה האחרונה בכל חמישה ימים יש הרוג, עוד מישהו שנופל בכל מיני צורות ויש המון אסונות. ובאופן כללי מידי שנה מתרחשות יותר מארבעים וחמש אלף תאונות עבודה. לא דווקא מתים, אבל יש גם המון פצועים והמגמה רק עולה. אנחנו מסוגלים לבנות מגדלים עד השמיים, אבל לא מצליחים לדאוג לביטחון של פועלי הבניין. למה זה ככה, מדוע הציבור אדיש לתופעה וכיצד ניתן למנוע אותה?