כמעט בכול יום יוצאת כתבה על מצב הרוח או מצב הנפש מאז תחילת המלחמה. אחת הכותרות שנתקלתי בה והעציבה אותי במיוחד הייתה "חצי מדינה בדיכאון". חלק גדול מהאנשים מתחיל לקחת תרופות נוגדות דיכאון או חרדה. אני שמה לב שאצלי בקליניקה ובסביבה הדיכדוך הופך נפוץ יותר. החיים האנושיים הם מופלאים והם גם מלווים בסבל וכאב. המלחמה מגבירה את כל מה שהיה שם כבר לפני כן. למה אנחנו קוראות פה דיכאון? מה הסקאלה של הדיכאון? איפה פגשנו את זה בעבר? והיום? מה למדנו על התמודדות עם החלקים הנמוכים והמושכים למטה של החיים?

פרק שנולד מהמציאות היומיומית.

בפרק סאשה חזנוב ואני מדברות, משתפות, ומלמדות על חווית הדיכאון. מנסות לתת משהו קצת אחר, בגובה העיניים אבל עם הרבה ניסיון בשטח.