ספר חובות הלבבות - הקדמה   ואני אוחז בו הדרך [הקרובה] להעיר, להורות ולהשכיל בלשון המבוארת, הקרובה והנוהגת, כדי שיהיה מה שאני רוצה לבארו קרוב להבין, ואניח הלשון העמוקה, והמלות הנכריות, והמופתים ההולכים על דרך מלאכת הניצוח, שקורין אותה אנשי חכמת הדיבור בלשון ערבית "אלג'דאל", והמחקרים הרחוקים, אשר לא ייתכן להתיישב עליהם בספר הזה, מפני שלא הבאתי בו אלא הראיות המספיקות, אשר תתיישב הדעת עליהן על משפטי החכמה האלהית, וכמו שאמר הפילוסוף:‏

"אין ראוי שנבקש בהשגת כל מחקר המצאה שהיא (מציאותו) על דרך המופת, כי אין כל מחקר שכלי נמצא במופת, ולא שנבקש בחכמת השימוש הדבר המספיק, ולא בחכמת האלהות להרגיש ולהמשיל, ולא בתחילת החכמה היצורית (הטבעית) מופת, ולא בראשית המופת - מופת".

כי כאשר נישמר מן הדברים האלה - יקל עלינו להגיע אל בקשתנו, ואם לא נעשה כן - נטעה מדרך עניננו, ויקשה עלינו למצוא מה שהיתה כוונתנו אליו. ומפני שהיה ספרי זה מן החכמה האלהית, נשמרתי בו מן הראיות שהן הולכות על דרך חכמת הדיבור וחכמת השימוש, אלא בשער הראשון ממנו, כי אפשר שידחקנו הצורך אליהן מפני דקות מחקרנו בו.

ושמתי רוב ראיותי [עליו] מן הדברים המושכלים, וקרבתים בדמיונים הקרובים אשר אין בהם ספק, וסמכתי להם מה שמצאתי כתוב בספרי הנביאים, ואחר כך סמכתי להם דברי הקבלות שקבלנו מרבותינו, זכרונם לברכה, ומן החסידים והחכמים שבכל אומה שהגיעו דבריהם אלינו, מפני שקויתי שיהיו הלבבות נוטים אליהם ומקשיבים אל חכמתם, כמו דברי הפילוסופים ומוסר הפרושים ומנהגיהם המשובחים.

וכבר אמרו רבותינו, זכרונם לברכה (סנהדרין לט ב):‏  כתוב אחד אומר (יחזקאל יא יב): וכמשפטי הגויים אשר סביבותיכם עשיתם, וכתוב אחד אומר (יחזקאל ה ז): לא עשיתם - הא כיצד ? כמתוקנים שבהם לא עשיתם, כמקולקלים שבהם עשיתם. ואמרו (מגילה טז א): כל האומר דבר חכמה אפילו באומות העולם נקרא חכם. ואמרו בהבאת המשלים לקרב הענינים הקשים בהם (עירובין כא ב):‏  אגמרה בסימנין ואסברה בדדמי לה, והחכם אמר (משלי א ו): להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם:‏