ספר חובות הלבבות - הקדמה  אמר המחבר: כאשר הסכמתי לחבר בספר הזה חלקי חובות הלבבות, כוונתי את מחשבתי לבחור אותן שתהיינה כוללות את זולתן וסובבות את שאריתן, ושמתי שרשן העליון ויסודן הגדול - ייחוד האל בלב שלם, ואחר כן עיינתי במה שאנו חייבין לחבר אל ייחודו מחובות הנזכרות הראויות לו ממנו, וידעתי דעת ברורה, כי הבורא יתברך, מפני שהוא אחד אמת ולא ישיגהו שום (שם) עצם ולא מקרה, ואין מחשבתנו משגת דבר שאינו עצם ולא מקרה, נמנעה ממנו השגתו מצד עצם כבודו יתברך, והוצרכנו לדעתו ולהשיג מציאותו מצד בריותיו, וזה הוא שער הבחינה בברואים, שמתי הבחינה שורש שני לכלל מחובות הלבבות

 והתבוננתי, במה שראוי לאחד האמת מן האדנות ומה שחייבים בריותיו בו מעבודתו, שמתי קבלת עבודת האלהים שורש שלישי לכלל מחובות הלבבות, ואחר כן נתבאר לי מה שראוי לאחד האמת מהתייחדו בהנהגת הכל, ושהתועלת והנזק אינם כי אם ממנו וברשותו לבדו, התחייבנו לבטוח עליו ולהימסר אליו, שמתי הבטחון שורש רביעי לכלל מחובות הלבבות, ואחר כן חשבתי בענין האחד האמת מהתייחדו בכבודו ושאיננו משתתף עם דבר ואינו דומה לדבר, הוצרכנו לחבר אל זה שנעבדהו לבדו ונייחד כל המעשים לשמו, כי איננו מקבל המעשה המשתתף בו זולתו עמו, שמתי המעשה המיוחד לשם האל שורש חמישי לכלל מחובות הלבבות

 וכאשר שוטטו רעיוני לחשוב במה שאנו חייבים לאחד האמת מספר רוממותו וגדלו, מפני שאין כמוהו, הוצרכנו לחבר אל זה שניכנע לו כפי יכלתנו (כפי הראוי לו), שמתי את הכניעה שורש ששי לכלל מחובות הלבבות, וכאשר הבינותי מה שהוא עובר על בני אדם, שהם מתעלמים ומקצרים במה שהם חייבים בו מעבודת האל יתברך, והדרך שיכולים לתקן בה מעוותם וקיצורם הוא התשובה ובקשת הכפרה, שמתי התשובה שורש שביעי לכלל מחובות הלבבות, וכאשר חיפשתי להשיג אמתת מה שאנו חייבים לה' יתברך מן החובות הנגלות והנסתרות, וידעתי, כי לא ייתכן לקיים אותן עד שנחשוב עם נפשותינו בעבורן לאל יתברך ושנזדקק עליהן שמתי החשבון עם הנפש שורש שמיני לכלל מחובות הלבבות,

וכאשר השיבותי אל מחשבתי בענין האחד האמת, ראיתי, כי ייחודו בלב שלם לא יתקיים בנפש המאמין כשלבו שכור ביין אהבת עולם ונוטה אל תאוותיו הבהמיות, ואם ישתדל לפנות את לבבו ולסלק את מצפונו ממותרי העולם ולפרוש ממעדניו, יתקיים הייחוד השלם בלבו ויעל אל מעלתו, שמתי הפרישות שורש תשיעי לכלל מחובות הלבבות, ואחר כן חקרתי על מה שאנו חייבים לבורא יתברך, אשר הוא תכלית כל תאוה וקץ כל תקוה, כי ממנו התחלה ואליו התיכלה, ומה שראוי לו ממנו מאהבת רצונו ויראת חרונו, אשר המה תכלית הטובה והרעה, כמו שאמר הכתוב (תהלים ל ו): כי רגע באפו חיים ברצונו בערב ילין בכי ולבוקר רנה, שמתי אהבת האל יתברך שורש עשירי לכלל מחובות הלבבות: