ספר חובות הלבבות - הקדמה 

 והתברר לי, כי [כל] שרשי המעשים שמתכוונים בהם לשמו יתברך הם מיוסדים על בר הלב וזך המצפון, ואם יארע על הכוונה הפסד, לא יהיו המעשים מקובלים, ואם ירבו ויתמידו, כמו שאמר הכתוב (ישעיה א טו): גם כי תרבו תפלה אינני שומע ידיכם דמים מלאו, רחצו הזכו הסירו רוע מעלליכם מנגד עיני חדלו הרע, ואומר (דברים ל יד): כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו, ואומר (משלי כג כו): תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצורנה, ואמרו קדמונינו, זכרונם לברכה, בזה (ירושלמי ברכות פ"א ה"ה): אי יהבת לי לבך ועיניך אנא ידע דאת דילי, ואמר הכתוב (במדבר טו לט): ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם; ואומר (מיכה ו ו): במה אקדם ה' אכף לאלהי מרום האקדמנו בעולות, והיתה התשובה: הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך; ואומר (ירמיה ט כג): כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ, ופירוש ענין התשובה הזאת, שצריך המתהלל להתהלל בהבנת דרכי והכרת חסדי, להתבונן בבריאתי (בנבראים) ולהכיר גבורתי וחכמתי מתוך מעשי. וכל מה שהבאתי מן הפסוקים הן ראיות על חיוב מצוות הלבבות ומוסר הנפשות

 וצריך שתדע, כי הכוונה והתועלת במצוות הלבבות הן שיהיו גלויינו וצפונינו שוים ושקולים בעבודת השם, עד שתהיה עדות הלב והלשון והאברים שוה, ויצדיק כל אחד מהם את חבירו, ויעיד לו, ולא יחלוק עליו, ולא יסתור דבריו, והוא אשר יקראהו הכתוב "תמים", באמרו (דברים יח יג): תמים תהיה עם ה' אלהיך, ואמר (בראשית ו ט): תמים היה בדורותיו, ואמר (תהלים טו ב): הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו, ואמר (תהלים קא ב): אשכילה בדרך תמים מתי תבוא אלי אתהלך בתם לבבי בקרב ביתי, ואמר במי שאין תוכו כברו (מלכים א יא ד): ולא היה לבבו שלם עם ה' אלהיו, ואמר (תהלים עח לו): ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו, ולבם לא נכון עמו, ולא נאמנו בבריתו.