ספר חובות הלבבות - הקדמה 

וכאשר זממתי לעשות מה שהסכמתי עליו מחיבור הספר הזה, ראיתי, כי אין איש כמוני ראוי לחבר חיבור כמוהו, ושיערתי בנפשי, כי כחי קצר מחלק מחלקותיו כפי הצריך לו, מפני כובד הדבר בעיני, וקוצר דעתי, וחלישות שכלי מהשיג הענינים, ושאינני בקי בצחות לשון הערבי [ודקדוקה], אשר בה חיברתי אותו מפני שהיא קרובה להבין לרוב אנשי דורנו, ויראתי שאטרח בדבר שייראה בו קוצר כחי (יותר מן הראוי), ושאעבור בו את המידה הנכונה, עד שאמרתי בנפשי לשוב ממחשבתי ולהשיבה ממה שהסכימה עליו:‏

 וכאשר זמותי להסיר משא הטורח הזה מעלי ולהניח לי מחברו, שבתי וחשדתי את נפשי על בחרה במנוחה ולשכון במעון העצלה בהשקט ובבטחה, ויראתי, שיהיה רצון התאוה להניח המחשבה הזאת, ושהוא היטני אל דרך המנוחה והשלוה ולהסכים על ההנחה ולשבת במושב העצלות. וידעתי, כי כמה שכלים עבדו בעבור המורא, וכמה חסרונים גרם אותם הפחד, וזכרתי דברי האומר: "מן הזהירות שלא תרבה להיזהר", ואמרתי, שאם היה כל מתעסק בענין מעניני הטובה או להורות הדרך הישרה הנכונה שותק ועומד עד אשר ייגמר לו כל רצונו - לא היה אדם מדבר דבר אחרי הנביאים, עליהם השלום, אשר בחרם השם לשליחותו ואמצם בעזרתו, ואילו היה כל מי שרוצה למלאות לו כל מידות הטוב, ולא יכול להשיגן, מניח מה שיזדמן לו מהן - היו כל בני אדם ריקים מן הטובות וחסרים מן החמודות, ושבים במרוצת תוחלת נכזבה, והיו שבילי הטוב שוממים ומעונות החסד נעזבים