ספר חובות הלבבות - הקדמה 

וכאשר עמדתי על מה שהזהיר עליו השכל והכתוב והקבלה ממצוות הלבבות, החילותי להרגיל את נפשי בהן, ועמסתי עליה משא ידיעתן ועשייתן, וכל אשר נגלה אלי מהן ענין גילה לי את הסמוך לו, והסמוך לו את הסמוך לו, עד אשר רחב הענין, והיה לי קשה לזכור אותו תמיד מלבי

ויראתי השכחה על מה שעלה במחשבתי מהן, והתכת מה שקפא ברעיוני מעניניהן, עם מיעוט העוזרים מאנשי דורנו עליהן, והסכמתי לכתבן על ספר ושאחברן בחיבור, שיהיה כולל שרשיהן וסובב פרקיהן והרבה מתולדותיהן, כדי שאבקש את נפשי תמיד לדעתן ואחייבנה לעשותן. ובמה שיהיה מהן פעלי שוה עם דיבורי - אודה לאל העוזר אותי עליו והמורה לי את שביליו, ובמה שיהיה מהן חולק עליו מקצר מהגיע אליו - אאשים את נפשי, ואוכיחנה, ואטעון עליה ממנו, עד שיתבאר לה עולה מצדקו, ונטותה מיושרו, ועוותה מתיקונו, וקוצר מעשיה מתמותו

 וראיתי לשומו דבר קיים, ומטמון צפון, ונר שיאיר לבני אדם ויורה להם הדרך אשר ילכו בה, וקויתי שתהיה תועלת זולתי בו [יותר] מתועלתי והוראת בלעדי מהשלמת חפצי. ואמרתי בלבי, שאחבר בענין הזה ספר, שיהיה מתחלק על שרשי חובות הלבבות ומצוות המצפונים, ולשומו מאסף לכל, ושיהיה מספיק בענינן, ומורה הדרך הטובה והישרה, ומנהיג במנהגי הקדמונים ומוסר החסידים, ומעיר משינת הפתיות, ומעמיק בדקדוקי החכמה הזאת, ומזכיר דעת האלהים ותורותיו, וגורם להצלת הנפש, ומזרז העושה, ומעורר המתעלם, ומיישר המקדים, ומרגיל המתאחר, ומאשר המתחילים, ומראה הדרך לנבוכים:‏