וכיון שהוא כן, התחייבו אנשי החכמה והמדע להעיר מי שלא הבין טובות הבורא, ולהורות בני אדם לדעת יתרונן בדרך שכלם

כי כמה טובות מנע בעליהן ליהנות מהן וערבב שמחתו בהן חסרון הכרתו אותן וידיעתו מעלותן, וכשמעירים את בעלי הטובות להכיר אופני יתרונן ומגלים להם מה שנעלם מדעתם מהן, יגדל שבחם ותרבה הודאתם למטיב להם וישיגו בזה אל התענוג וההנאה בהן בעולם הזה ולשכר טוב לעולם הבא

 וכבר אמר החכם בענין הזה (קהלת יב יא): דברי חכמים כדרבונות וכמשמרות נטועים בעלי אסופות, דימה החכם דברי החכמים לדרבונות בענין ההערה, ודימה אותם למסמרות נטועים בעלי אסופות  בעבור קיום עניניהם בלבבות וקיום אופני החכמה בהם [בנפשות]. וכבר פירשו ב"בעלי אסופות": בעלי החיבורים, בהסתרת "דברי" אשר בתחילת הפסוק, והטעם: וכמסמרות קבועים דברי בעלי אסופות, כי הספרים המחוברים במיני החכמה קיימים עומדים, אין תועלתם נפסקת, ועל כן דימה אותם למסמרות נטועים‏

וצריך שנבאר עתה מענין הבחינה ששה ענינים: הראשון מהם - מהות הבחינה ואמיתתה, והשני - אם אנחנו חייבין לבחון בברואים אם לא, והשלישי - איך אופני הבחינה בברואים, והרביעי - כמה מיני סימני החכמה בברואים אשר נוכל לבחון מהם (בהם), והחמישי - איזה מהם קרוב אלינו ואנחנו חייבין לבחון בו יותר משאריתם, והששי - במפסידי הבחינה והדברים התלויים בה:‏