בעקבות ההסתה והפייק ניוז נגד נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אהרון ברק, ד"ר עמית גורביץ', עו"ד ופעיל חברתי, עושה לנו סדר בעובדות.
אהרון ברק, איך הפך השם הזה ממותג הממלכתיות, סמל שיפוט אובייקטיבי, יושרה, השכלה וידע, לדמון הגדול של השלטון? מה אמת ומה שקר בנוגע לאיש ולמותג? השקר הראשון על אהרון ברק הוא שהוא לא נבחר. שקר. הוא נבחר כשופט בבחירה חוקית ב-1978, על ידי ממשלת ימין על מלא, לאחר שכיהן כיועץ המשפטי לממשלה שהפיל את רבין, ואת שלטון המערך. בגלל אהרון ברק ב-1977, מנחם בגין הגיע לשלטון. כך שהטיעון שברק לא נבחר הוא שקר מספר אחת. שקר מספר שתיים. בנושאים רבים בתי משפט, גם בישראל וגם בעולם, מתפקדים בוואקום שלטוני. זה קורה כשיש סתירה בין חוקים, או שאין חוקים להסדרת מצב קיים, או שהחוקים כדרכם וטבעם של חוקים, הם כלליים, מופשטים ולא ספציפיים מספיק. בנוסף לכך, המערכת הפוליטית עצמה בישראל נמנעה מהכרעות קשות, וגלגלה אותן בעצמה לבית המשפט העליון, למשל בשאלה מי הוא יהודי. כך שתמיד תפקיד של כל בית משפט הוא לפרש ולצקת תוכן עכשווי, בחוקים כלליים, סביב השאלה איך לפרש אותם היום. בשביל זה יש שופטים, שנקראים גם פרשני החוק, והם בשר ודם, והם לא אלגוריתם. שקר מספר שלוש, ברק מבטל חוקים על דעת עצמו. כמובן, גם זה שקר. כי מדובר בסמכות שהכנסת עצמה נתנה לבית המשפט ב-1992, בסעיף שמונה, לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. כשיש חוק שסותר את תכליות המדינה וערכיה, הוא לא מידתי ואינו מעוגן בחקיקה של הכנסת, הכנסת עצמה הסמיכה את בית המשפט לבטל אותו. שקר מספר ארבע. ברק החליט שבישראל יש חוקה. זה שקר, כי עוד בשנות החמישים החליטה הכנסת לחוקק את החוקה העתידית של ישראל באמצעות חוקי יסוד נפרדים, שבדיעבד יוכרו כאשכולות של החוקה. לכן כבוד האדם וחירותו מראש הוגדר על ידי הכנסת כחוק יסוד. שקר מספר חמש. שבית המשפט מגן על זכויות מיעוטים, אבל, אופס, דווקא זה לא שקר. זו אמת. זה נובע מהתפיסה הבסיסית שאם כנסת מייצגת את שלטון הרוב, בשביל לאזן אותה צריך גוף עם כוח נגדי, שישמור על זכויות המיעוט. ומה המקור של זכויות המיעוט? קודם כל, ערכי היהדות. ואהבת לרעך כמוך, זכור כי גר היית בארץ זרה. בנוסף, ערכי מגילת העצמאות כמדינה יהודית ודמוקרטית, ואמנות בינלאומיות שממשלות ישראל חתמו עליהן כל השנים. בנוסף, אבל לא פחות חשוב, אותן זכויות טבעיות, מולדות ואוניברסליות. לפיהן כל אדם נולד בצלם אנוש, והוא שווה, ראוי להגנה מכוח שרירותי, וכי ייחוסי אינו גדול מייחוסך. אם תשאלו את ברק, זה המבט של הקצין הנאצי שהסתכל לו בעיניים כשהיה פליט באירופה, וכמעט שלח אותו למשרפות בשרירותיות. זה הכוח שצריך להגביל מפני פגיעה בזכויות המיעוט, ולא ההפך. בניגוד למקובל לחשוב, ברק הליברל, ההומניסט והציוני, הוא לא הכהן הגדול של השמאל הישראלי. הטענה כנגדו, כי הכשיר את מפעל ההתנחלויות, ונעתר בשם הביטחון לדרישות הצבא, ולא פיתח מספיק את הזכויות החברתיות. גם כאדם שזכיתי להכיר, הוא קשוב, ליברלי, הגון, נדיב וחברי. אל תאמינו לספינים עליו. אלא, ולא משנה לאיזה קבוצת מיעוט אתם בהכרח משתייכים, תסמכו שהוא היה השופט שבהכרח הבטיח לכם את הזכויות שלכם.