היום יום טו מרחשון. הפרק עוסק בלימוד ליום ט"ו במרחשוון, המבוסס על שיחה של הרבי הריי"ץ משנת תש"א, וחושף תובנה מהפכנית על מהות ירידת הנשמה לעולם. בעוד שלעיתים נדמה שהנשמה "כלואה" בגוף, המקורות מגלים כי הנשמה ממתינה אלפי שנים בתור כדי לזכות לרדת לגוף פיזי. הסיבה להמתנה הארוכה היא היכולת הייחודית להגיע למדרגה של להתענג על השם דווקא בתוך המציאות הגשמית והתחושתית. הלימוד מסביר כי החיכוך בין הנשמה הטהורה לבין הגוף למטה מאפשר עונג אלוקי שאינו קיים בעולמות העליונים. במרכז הפרק אנו בוחנים את המושג חסיד שוטה מזווית חסידית חדשה: בעוד שההגדרה ההלכתית הקלאסית מדברת על אדם ששיקול דעתו משובש בשל חומרות יתר (כמו אדם שנמנע מלהציל אישה טובעת מטעמי צניעות) ההגדרה החסידית חושפת כי "חסיד שוטה" הוא מי שמבין שכל תכלית עבודתו היא להתענג על אלוקות, אך הוא דוחה את התענוג הזה למחר או לאחר מאה ועשרים שנה. הפרק מעמת בין שתי גישות בעבודת השם דרך סיפורם של ה"מתנגד" המכין דברי תורה כדי שהמשיח יתענג מהם, לבין ה"חסיד" ששומר יין משובח כדי להתענג יחד עם המשיח. המסר המהדהד הוא שאסור לדחות את הקשר עם האלוקות; הנשמה חיכתה זמן רב כל כך כדי להגיע אליך, אל תגיד לה שהיא הגיעה "מוקדם מדי". ניתן לדמות זאת לילד שלומד שחייה "על יבש" מחוץ לבריכה; הוא יכול לקבל דרשות מדהימות על המים והתנועות, אך התענוג האמיתי והמפגש הממשי עם המים קורים רק ברגע שהוא קופץ פנימה אל תוך הבריכה.