Visit us at www.ProjectLikkuteiTorah.com for more resources and sponsorship opportunities.

ד. "את קרבני", ההתכללות דאש שלמטה באש שלמעלה הוא ע"י "את" - אותיות התורה מאלף עד תיו, שהם "קרבני" - הם מקרבים את האדם לאלוקת. "תשמרו" הוא בחי' תורה שבעל פה, שמור זו משנה, שעי"ז נשמר בחי' אש שלמעלה בלב האדם. "במעדו", שע"י המועדים נמשך בחי' שבת בכל יום. והמשכה זו היא בכל המצוות, ורק שבקרבנות באה ההמשכה בגילוי, בלב האדם, אך ההמשכה בעולם - שהיא מבחי' נעלית יותר - יכולה להיות רק בזמן שבית המקדש קיים.

ביאור ע"פ את קרבני לחמי (עו, ג)

הנה כתיב ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה שהאדם הוא העושה את הג"ע. והנה אמרו חז"ל ביו"ד נברא עוה"ב כי כדי להיות השגה באוא"ס הוא ע"י צמצום עצום. ולכן עוה"ב הוא בחי' דין וצמצום.

ב. והנה, כל ההשתלשלות הוא מבחי' מקיף ופנימי, דתחילה נמשך האור בבחי' מקיף ואזי מעט מן האור מקיף נמשך בפנימיות, ואור פנימי זה נעשה מקיף לבחי' שלמטה ממנו. והנה, שם מה הוא בחי' רצון שהוא בחי' מקיף, ושם ב"ן הוא בחי' פנימי. והנה, שם ב"ן הוא בחי' תושבע"פ, ושם מ"ה הוא בחי' תורה שבכתב להמשיך אוא"ס לעשות ג"ע שהמקיף יבוא בבחי' פנימי. והבירור נעשה ע"י שם מ"ה, דבתחילה נברר עולם האצי' שמה שאינו בטל בתכלית נדחה לעולם הבריאה, ואח"כ נדחה לעולם היצירה וכו'. ולכן בג"ע אי אפשר לשנות טעמו כי כבר הי' הבירור, ודוקא בעוה"ז שהוא מקום הבירור יכול לשנות את עצמו ולהפוך מרע לטוב ע"י שם מ"ה רצון העליון, וזהו בחי' תושב"כ שלמעלה מהשגה.

sichos.net

Support the show

★ Support this podcast ★