הביטוי הידוע אומר "אחרי קדושים אמור" הנטיה שלנו היא להגיד שבח על אנשים אחרי שהם נמצאים כבר בעולם אחר. יש לנו כנות יתר דוקא בנוגע לדיבור חיובי ואם הוא לא מדויק במאה אחוז, נמנע ממנו. איך אפשר לפרגן ולשבח את הזולת ולהרבות בלשון הטוב?

ומה הקשר בין דיבור חיובי לקדושה?

אנחנו נוטים לחשוב שקדושה היא נזירות או פרישות והימנעות, פרשת קדושים מלמדת אותנו איך אפשר לחיות בקדושה ובד בבד ליהנות מהעולם.

פגישה מרתקת עם פרשת אחרי מות קדושים