לא רציתי לקרוא את הספר הזה, דווקא בגלל כל הכאב והאובדן בתקופה הארוכה מדי הזאת. לא רציתי עוד אבל בחיים, וניסיתי לשכנע את עצמי שאני מתאבלת מספיק. יום אחד נתקלתי בפוסט עם ציטוט מהספר,  ומיד הבנתי שזה ספר של ריפוי והחלמה ולא של התבוססות בכאב. אחרי הקריאה בו, נשארתי בהתפעלות והודיה עמוקה לפרנסיס וולר. המתרגמת לעברית של הספר היא רוני גרוס והוא נקרא:  "על סף תהום הצער- חיים לצד אבל וטקסים של התחדשות". הזמנתי אותה לדבר איתי על אבל ואובדן בדיוק בשבוע של יום השואה ויום הזיכרון אבל דיברנו גם על אובדנים אישיים קטנים וגדולים, ובעיקר ניסינו להסביר ולספר על הקשר בין חיים מווסתים, מלאים באהבה יופי ותשוקה והאפשרות והרשות להתאבל.  זה בעיני פרק מופלא מלא באמת, בכאב, בקבלה וגם תקווה והתחדשות. 

לינק לרכישת הספר: 

https://hadkeren.co.il/shop/the-wild-edge-of-sorrow/

לינק לרכישת הקורס הדיגיטלי החדש שלי שכולו תירגולים מוקלטים בקול שלי עם הסברים על נשימה ועל מערכת העצבים.

"ויסות עצמי לשימוש יומיומי" 

https://my.schooler.biz/s/84722/selfregulation