בפרק הקודם העלנו את הבעיה החברה הישראלית (בהכללה גסה) לא מזהה כמעט את האתגרים הציבוריים, ואל מול הוואקום הזה פונה כל אחד לעיסוק בענייניו הפרטיים. על מנת להתמודד עם ההפרטה החברתית והתודעתית, צריך להציב לה חלופה באמצעות קריאה להתגייסות למשימות משותפות. בפרק הנוכחי נמשיך את העיסוק בחשיבות של מטרה משותפת, שמתבטאת באמצעות השענות על "סיפור מארגן".

לגרסת הטקסט בבלוג - כאן.

הראיון של תומר פרסיקו ב"הארץ" שממנו הבאתי בפרק - כאן.

דברי ביאליק במועדון הציונים הכלליים, שגם מהם הבאתי בפרק - כאן.