במסדרונות האפלים של החיים, במקום אליו אור השמש לא מגיע, היכן שזעקותינו לא נשמעות – שם רובץ החוסר-אונים. הוא מתכרבל לכדור ומאיים בכליה, לוחש לנו מילות אימה: רק האמינו בצדקת הדרך ויהיה בסדר. מה יש בו בחוסר האונים שמצמית אותנו כל כך? ואם הוא כל כך מפחיד, אפל ורחוק איך זה שהוא גם מרגיש כל כך מוכר? נראה שאנחנו מרגישים בו בבית. ואולי, זה הקול שלנו עצמנו?

תומר ועמרי אינם מוותרים לחוסר האונים. במקום להתקפל לכדור, משנסים מותניים, מקפלים שרוולים ומאירים פנס בכל פינה אפלה. ואולי כשהצללים יסתלקו נוכל להבין מהו חוסר האונים ומה קרה לו. הדרך קשה ומפרכת, אך אם נתעצל להתמודד עם הקשיים, איך נלמד דבר או שניים על עצמנו?

עם הפסיכואנליטיקאי מוסטפה ספואן נחקור את מהותו של חוסר האונים ונזכר במושג das Ding(מישהו צלצל בדלת?), עם פרויד נכונן חוזה אדיפלי המקיים אפשרות מעבר לציווי (נראה לי שזה שוטר שם בדלת...), עם הרש"ר הירש נלמד דבר או שניים על "בזעת אפיך" (אחי, הוא מוציא אזיקים!), עם שלי קגן נבדוק אם אנחנו make a difference(אני דורש עו"ד!), עם ג'וליה נפסקי נלמד דבר או שניים על משמעות אתית ויכולת (מה זאת אומרת קפוץ לי?), ובסופו של דבר נתמודד עם שאלת השאלות – חטופים או אידיאל? (מה זה עניינה של המשטרה למי הצבעתי בבחירות!!!).

אם ישנו חוסר אונים, האם זו חולשתנו הגדולה ביותר, או אולי ההפך – הפוטנציאל הגלום בלעשות משהו אחרת? אם אתם רוצים לדעת את התשובה, כל שעליכם לעשות הוא לתת פה לייק ולכתוב תגובה.

זה לא קליקבייט! זה פוטנציאל להביע את דעתכם, אפילו אם המשטרה מעדיפה שלא! אז לא שותקים, ממשיכים.

קריאה נוספת:

רש"ר הירש, חמישה חומשי תורה

Shelly Kagan, “Do I Make A Difference?”, From: Philosophy & Public Affairs 39, no. 2. Wiley Periodicals: 2011.

Nefsky, J. (2017). How you can help, without making a difference. Philosophical Studies: An International Journal for Philosophy in the Analytic Tradition, 174(11), 2743–2767.

Safouan, Moustafa. Four Lessons of Psychoanalysis. Other Press. 2004