הם שם, מאחורי כל פינה, מסתתרים מאחורי העצים, רודפים בצללים, מתכננים במחשכים, עם תוכניות חרש ומזימות טרף – הפרנויות.

תומר ועמרי לוקחים פנייה חדה בקצה הרחוב, ומתוך השיחים מתבוננים וחוקרים: מה קרה לפרנויה? מהי פרנויה? מדוע ישראל נהיית כל כך פרנואידית? והאם זה דבר חדש בכלל? אולי זה מה שהם רוצים שנחשוב!

המסע אל הרדיפה מתחיל בטיול אל שוק הקפיטליזם עם שלמה גרוניך (תומר, אני שומע רעשים...), מאחורי דוכן העגבניות אנו פוגשים במבטו של סארטר (עמרי, אני חושב שמביטים בי!), בין המשמשים והענבים קולות רמים של יונג ופרויד צועקים (תומר! יש שם משהו בחושך!), ובעוד השוק נחלק לשני מחנות מתווכחים הפסיכואנליטיקאית דנה אמיר תעזור לנו לזהות את שפת הקורבן ושפת המקרבן (עמרי! זה מחבל או קצב!?), ובקצה קצהו של השוק, אחרי המהומה והמלחמה, נחזור אחורה בזמן אל 1939 ונשוחח עם המחבר יעקב שטיינברג על "הצבי ישראל" (תומר... אתה בטוח שיצאנו מהשוק?!).

צוללים אל לב הפרנויה, ובידינו רק שני כלי הגנה: לייקים ותגובות. זה תלוי בכם.

קריאה נוספת:

ז'אן-פול סארטר, "היישות והאין", רסלינג: 2007

שטיינברג, יעקב. "הצבי ישראל" בתוך דמויות וחזיונות, הוצאת דביר, 1959.

Amir, Dana. “The Bilingualism of the Language of the Victim and the Language of the Victimizer”, (2019) Psychoanalytic Dialogues, (29)(3):367-381.

Jung, C. G. (1908) Letter from C. G. Jung to Sigmund Freud, February 20, 1908. The Freud/Jung Letters: The Correspondence Between Sigmund Freud and C. G. Jung 41:122-125

Miller, Jacques-Alain, “Paranoia, Primary Relation to the Other”, The Lacanian Review 10.