מאחורי ההר [1, 2, 3], שם ישבו הפרנויות [1, 2, 3...], לא אכלו ולא שתו [1, 2, 3], רק ישבו ופטפטו [1, 2, 3... מתחילים!]

המסע אל לב הפרנויה הישראלית מוביל אותנו מחיקו של המבט אל חיק השפה, דרך הכלכלה העולמית. יכול להיות שהחברה המודרנית יותר פרנואידית מאי-פעם? ואם כן, איך באה לידי ביטוי הפרנויה הזו? וכיצד כל זה קשור לשפה והאופן בו היא עובדת? ובמיוחד כאן, בישראל של ימינו?

תומר ועמרי חייבים לכם חוב – לא רק לדבר על הפרנויה, אלא גם לשאול איך עובדים עמה, במשלב של המעשה. וזה מתחיל בטיפוס במעלה ההר עם האנטי של דלז וגואטרי (תומר יש לך מצלמה?), במעלה המתלול נפגוש בבודריאר שיגלה לנו שהכול סימולציה (חייבים לעשות סלפי תומר!), עם הסרת לוט הסימולציה נפגוש בז'יז'ק (אמאלה!) שמחטט בממשי (עשה לנו פוטובומב הסלבוי הזה!), ועם נפילת הסימולקרות והמציאות ההיפראקטיבית נשב ונפטפט עם רולאן בארת שיגלה לנו דבר או שניים על הפרדוקסים הפרנואידיים של השפה (1 נגד 2 נגד 3...?).

תומר ועמרי יוצאים למסע אל לב הפרנויה ומוצאים שם הפתעות שלא האמנו שנמצא – אויבים מכל כיוון, אויבים בשפה עצמה, מתקפת משקאות קלים בטעמים מבחילים, ואת החברה הטובה ביותר והמפחידה ביותר של ביוויס ובאטהד – דריה (יש יותר 90s מזה?).

רק אל תשכחו - אם לא תביאו לייק ולא תשאירו תגובה, תשאירו את תומר ועמרי בקצה הפסגה, מביטים מטה אל עבר הפרנויות המפטפטות... והבוטים במדיה החברתית. אז... 1, 2, 3!

קריאה נוספת:

בארת, רולאן. "מות המחבר". הוצאת רסלינג.

ז'אן-פול סארטר, "היישות והאין", רסלינג: 2007

ז'יל דלז ופליקס גואטרי, "אנטי אדיפוס", רסלינג: 2005

ז'אן בודריאר, "סימולקרות וסימולציה", הקיבוץ המאוחד: 2007

סלבוי ז'יז'ק, "ברוכים הבאים אל מדבר הממשי", רסלינג: 2002

Barthes, Roland. (1975) The Pleasure of the Text. Farrar, Straus and Giroux, Inc.