היום יום כא מרחשון. הפרק עוסק בלימוד ליום כ"א מרחשוון, המבוסס על "היום יום" ועל אירועי יום הולדתו של הרבי הרש"ב (שחל ב-כ' מרחשוון). הדיון צולל אל אחת השאלות הקיומיות והפסיכולוגיות העמוקות ביותר: כיצד מגשרים על הפער שבין מה שאנחנו מבינים בשכל לבין מה שאנחנו מרגישים בלב?. במרכז הפרק עומדת הגדרת החסידות ל"עבודת התפילה" כמפתח המאפשר את "השגת המוח בהרגשת הלב". אנו לומדים כי המוח מטבעו הוא "קר" ואינו מתרגש, בעוד הלב הוא "חם" וסוער; הפער הזה הוא שמביא לעיתים לנתק נפשי ולחוסר יכולת לפעול על פי התובנות שלנו.הפרק מציג תובנות מרתקות:

תחיית המתים בתוך הנפש: מדוע חסידים כינו את אדמו"ר הזקן "מחיה מתים"? מפני שהוא הצליח להחיות את המוח ה"מת" והקר באמצעות ההתרגשות של הלב.

שיחת הרבי עם פרויד: סיפור המפגש בין הרבי הרש"ב לבין אבי הפסיכואנליזה, והשימוש במשל חוטי הטלפון כדרך ליצירת תקשורת בין חלקי הנפש השונים.

ההתבוננות בסטנדר: הסיפור על אדמו"ר הזקן שבחר להתבונן בתפילת ראש השנה דווקא בעץ של הסטנדר, כדי להמחיש כיצד הכוח האלוקי מחיה כל מציאות גשמית.

לסיום, הפרק קושר את הדברים לפרשת חיי שרה ולמושג בא בימים – היכולת להכניס את הנשמה לתוך הזמן ולתרגם את ההשגות הגבוהות ביותר למעשים בפועל, לקניין מידות טובות וליראת שמיים. ניתן לדמות את התפילה למתיחת חוטי טלפון בין שתי ערים רחוקות ומבודדות – "עיר המוח" הקרה והאנליטית ו"עיר הלב" החמה והסוערת; בזכות הקשר הזה, המידע החשוב מהמוח לא נשאר כתיאוריה רחוקה, אלא הופך לקול חי שמעורר את הלב לפעולה ולחיים.