היום יום א' שבט. בפרק זה נחשוף את הכוח המיוחד הטמון באותיות התהילים, המסוגלות לזכך את הלב ולרומם את העולם כולו. נדון בחשיבות של אמירת תהילים יומיומית בציבור כפעולה שאינה קשורה לנוסח תפילה ספציפי, אלא נוגעת לחיים עצמם – בבני, חיי ומזוני. דרך עיון בפרשת "וארא", נברר מדוע דווקא מכת הצפרדע היא היחידה שהשאירה רושם מתמיד בעולם, וכיצד היא מהווה את התיקון ל"קליפת מצרים" המנסה לשכנע את האדם שהוא חסר תפקיד ושאין ביכולתו לשנות את המציאות. במהלך השיחה, נתבונן בסיבה לכך שספר התהילים נקרא בלשון זכר, תהילים, ולא בלשון נקבה, תהילות, ונגלה כיצד פעולת אמירת התהילים הופכת אותנו מנוקבא (מקבלת ופאסיבית) לדוכרא (משפיעה ואקטיבית), המעצבת מחדש את הטבע. לסיום, נחבר את הדברים לראש חודש שבט – היום שבו משה רבנו החל לבאר את התורה והראה כיצד אדם בשר ודם יכול להפוך את דיבורו לחלק בלתי נפרד מהתורה הנצחית.נקודה למחשבה: האם ידעתם שהמילה צפרדע עולה בגימטריה למילה מקדש? המקורות מציינים כי הצפרדע, שנראית לכאורה כיצור "חמוד" אך חסר תועלת, מקרקרת בתוכנו תזכורת מתמדת לשליחותנו. היא מלמדת אותנו שאפילו יצור קטן יכול להפר את שלוותו של מלך מצרים ולהזכיר לכולם שאין מקום פנוי מהשכינה – וכי על ידי דיבור של תורה ותהילים, כל אדם יכול להפוך את מציאותו האישית למקדש לה'.