המלחמה באתיופיה היא על שליטה. בתוך אתיופיה יש עכשיו תהליכים מאוד מאוד קשים של פילוג אתני, מלחמה אתנית. יש גטאות שהשלטון עושה ויש הגליה של אנשים למדינות שכנות. יש עוני קשה כי במלחמות האתניות שרפו שדות, הרגו בהמות, זו הפכה להיות מלחמה על הגזע. הדבר זה מחלחל אלינו וגם פה יש וויכוחים קשים מאוד, המון הפגנות, בעיות כתוצאה מתעמולה הקשה של שני מחנות. היה פחד כל הזמן שזה יקרה באתיופיה, כי יש בין 70 ל-80 קבוצות אתניות באתיופיה וכל הזמן היה פחד שיהיה פילוג והמדינה תתפרק. זה היה הפחד הכי גדול של העם האתיופי ועכשיו זה מתממש. ההשפעה של המלחמה באתיופיה מחלחלת וגורמת למהומה ובעיות לעדה בישראל ויוצרת פירוד אידאולוגי, חברתי ולשני מחנות בקהילה, כאשר כל מחנה תומך במקורבים שלו, אם זו תמיכה שנעשית על ידי הפגנות או תעמולה תקשורתית מצד אחד, ומצד אחר תמיכה שנעשית על ידי סיוע הומניטרי. מה על הקהילה לעשות במצב כזה, האם אנחנו יכולים להיכנס להסברה ולכוון אותם לראות את הלחימה מהפרספקטיבה של הקבלה וכמה זמן עלול מצב זה להימשך?; לאחרונה האו"ם העביר החלטה מקדמית האומרת שעל ישראל לאפשר חזרה של כל פליט, או בן או נכד של פליט, מ-1948 ללא קשר לסיבת עזיבתו את הארץ. בנוסף, על ישראל לתת להם חזרה את אדמתם ורכושם ולפצות כספית את אלה שיבחרו לא לחזור לארץ. האו"ם מטיל את יישום ההחלטה על משלחת הפיוס שהאו"ם הקים ב-14 למאי 1948, יום הכרזת המדינה. ההחלטה הזאת של האו"ם על הקמת הוועדה הזאת ביום הכרזת המדינה למעשה מבטלת את האחריות של משלחת האו"ם שבעקבותיה הוחלט על חלוקת המדינה ב-29 בנובמבר 1947. מה ההצעה הזו אומרת על היחסים של האו"ם ואומות העולם כלפי ישראל, האם אנחנו מתקרבים לסוף שלנו כמדינה יהודית ומדוע התקשורת והציבור בארץ אדישים למצב?