עו"ד שרה חביב, שופטת בדימוס על הסכנה בלקיחת הדמוקרטיה שלנו כמובנת מאליה ועל הממלכתיות הישראלית שהולכת ונשברת.

לינק הסרטון המלא

גזענות נוגדת דמוקרטיה. או גזענות, או דמוקרטיה. אי אפשר גם וגם. כולנו יודעים מהי דמוקרטיה. זה בורידים שלנו, נולדנו לתוכה. אנחנו לא מכירים אופציה אחרת. המצב הטבעי הזה שבו הדמוקרטיה מובנת מאליה, הוא מסוכן. למה? כי אנחנו לא מתעכבים על המושגים של הפרדת רשויות. זה מובן לנו מאליו. אבל גם כי כולנו, בעיקר הצעירים שלנו, אוהבים לשחוט פרות קדושות. אוהבים לעשות קצת דווקא. ההערצה שלנו למי שעושה קצת דווקא היא מסוכנת בדמוקרטיה. למה? בגלל עניין קטן שנקרא ממלכתיות. הממלכתיות היא אותה גישה שמכתיבה כיבוד כללים. משמעותה המילולית, הממלכה קודמת. מדובר בכיבוד נורמות, מסגרות, כיבוד כללי המשחק הדמוקרטיים. גם כיבוד עיקרון הפרדת הרשויות. אני יודעת, תצעקו ״אבל בג״צ, בג״צ...״ בג״צ מוסמך על פי דין להתערב מדי פעם בסמכויות השלטון. הכנסת היא שחוקקה את את אותה הסמכה. לכאורה התערבות של הרשות המחוקקת בסמכויותיה של הרשות השופטת, אבל המתח הזה בין הרשויות, האיזון החוזר ביניהן, הוא בריא. זוהי דמוקרטיה. שולחן שעומד על שלוש רגליים. אבל כדי שהשולחן יעמוד ולא יתמוטט, יש לכבד את הכללים. צריך לדאוג לאיזון ולא להפר אותו. להישען על צד אחד יתר על המידה, לדחוף לצד אחר יתר על המידה, בשביל היציבות. מה שקורה בממשלה האחרונה מאז הניסיון להעביר את חוקי ההפיכה המשטרית, וביתר שאת, בחסות המלחמה, הוא התפרקות טוטאלית מכל ניסיון להידמות ממלכתי. אני אתן דוגמאות. בשנת 1984, בשם הממלכתיות והדמוקרטיה, חברי הכנסת כולם עזבו את מליאת הכנסת כשעלה הרב כהנא לנאום. אחר כך חוקק התיקון לחוק יסוד הכנסת, שלא אפשר למפלגה עם הצעה גזענית להתמודד בבחירות. לכאורה מהלך אנטי-דמוקרטי, שצמצם את הזכות לבחור ולהיבחר. אבל זה היה מהלך ממלכתי מדרגה ראשונה. משום שגזענות נוגדת דמוקרטיה. או גזענות, או דמוקרטיה. אי אפשר גם וגם. וכאן המקום להזכיר שהערך קודם לפעולה. ממלכתיות צריכה לשרת את הערכים הדמוקרטיים, לא את האנשים שאוחזים בהגה השלטון. היום, בנו הרוחני של הרב כהנא, השר לביטחון לאומי, מלווה שוטר שנחשד בגרימת מוות של ילד בן 12 לחקירה במח״ש. מגבה אותו. רק כי הוא הרג ילד ערבי. לא בגלל שהוא יודע שהירי היה מוצדק. הרי החקירה עוד לא החלה. להתערב בחקירה פעילה בחשד להריגה? לא ממלכתי. במיוחד אם אתה השר לביטחון לאומי. פעם, בשנות ה-70, רבין התפטר מראשות הממשלה בשל חשבון דולרים שהחזיקה אשתו בניגוד לחוק. הוא התפטר כדי לאפשר חקירה שלו והעמדה לדין. מפאת הממלכתיות. היום, מפקד ימ״ר ש״י לא מתבייש להתייצב בוועדת משנה בכנסת ולקרוא למי שמתלונן במשטרה על אלימות מתנחלים ״אנרכיסטים שמאלנים שיושבים בתל אביב״ ולהאשים אותם בתלונות שווא. לרצות את השר הכהניסט יותר חשוב מערכים דמוקרטיים. ביניהם שלטון החוק. לא ממלכתי. פעם, בשנת 2007, לאחר תום מלחמת לבנון השנייה, התפטר הרמטכ״ל דן חלוץ. הוא נטל על עצמו אחריות לכשלים שליוו את המלחמה ועזב. מפאת הממלכתיות. דוגמה אישית לנטילת אחריות. היום, הצחקתם אותי. אבל לא נדבר על זה. היום תת-אלוף בצה״ל מתחנן להנהגה שתהיה ראויה ללוחמים. בין אם מסכימים איתו, בין אם לאו. זו לא אמירה שלובש מדים אמור לתת בעודו בלחימה פעילה. בעולם שבור, הממלכתיות היא כמו פיסות מראה שבורות, מבלבלות ומשקפות אחת את ראותה. כאוס. בעולם כזה יש להחזיק בערכים, לא בכללים שגרתיים של התנהלות. לכן בחרו את הערך, ואז תחליטו איך לפעול. אל תהיו ממלכתיים באופן אוטומטי, אל תשחטו פרות קדושות באופן אוטומטי. תחשבו.