בפתיחה "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו" אנו מקיימים את הדין שעל מנת לספר ביציאת מצרים יש להתחיל בגנות ולסיים בשבח. בגמרא מופיעה מחלוקת רב ושמואל אודות הגנות והשבח שצריך להזכיר - לפי שמואל הגנות היא שעבוד מצרים, "עבדים היינו לפרעה במצרים", והשבח הוא יציאת מצרים, ולפי רב הגנות היא "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו" ואילו השבח הוא "עכשיו קרבנו המקום לעבודתו". למעשה אנו מקבלים את שתי השיטות אך יש לשאול - מה היסוד ונקודת המחלוקת בין רב ושמואל, מה ההבדל בין שני הסיפורים?