ידעתם ש90 אחוז מההתאבדויות ניתן היה למנוע?

ידעתם שאחוז גדול מההתאבדויות הוא בכלל לא על רקע הפרעה נפשית?

למה רק כשאנשים מגיעים לנקודות קיצון אנחנו מבינים שאנחנו צריכים לפעול?

איך אפשר לזהות עוד בהתחלה שאדם מולנו בדיכאון ולעצור את כדור השלג הזה לפני שהוא מתגלגל וכבר אין לנו איך לתפוס אותו?

ויותר מהכל - למה חשוב לנרמל את המחלה הזו שנקראת דיכאון?

פרק שעוסק בשאלה מהותית שלי באופן אישי עלתה לראש כל כך הרבה פעמים - מה היא תפקידה של אמונה בהתמודדות עם אובדן?

האם למי שמאמין באלוהים יותר קל להתמודד כי יש לו במה להיאחז והוא מאמין שיש סיבה מוצדקת לצרה הזו שנפלה עליו?

או דווקא בעקבות מצבים כאלה האמונה מוטלת בספק?

או שאולי זה בכלל לא שחור ולבן וכולנו בסופו של דבר מאמינים במשהו אחרת לא היינו יכולים להמשיך לחיות?

בואו להאזין לאריאלה המהממת ולשמוע מה יש לה להגיד בנושא!

הפרק אירחתי את יסמין בר שלום אגמון, שחקנית ויוצרת שהפכה את סיפור חייה ליצירה סוחפת ומרגשת.

מעבר לאובדן המטלטל שיסמין חוותה, היא משתפת ברגישות על התחושות הקשות שמציפות אותה עד היום, על השאלות המהותיות של החיים וסוחפת אותי ביחד איתה לשיח עמוק שגורם לתהיות גדולות.

איך אנחנו מתמודדים עם אדם שיש לו הפרעות נפשיות והאם זה בכלל מתפקידנו "להציל אותו?"

למה יש כל כך הרבה בושה מסביב לנושא הזה?

איך אנחנו יכולים לוותר על תחושת האחריות והאשמה שמלווה אותנו לאחר אובדן מסוג כזה?

שתהיה האזנה מעשירה :)

גם אני וגם ליאת איבדנו את אמא שלנו כשהיינו רק בנות 23. היום ליאת היא אמא בעצמה והיא מספרת על התחושה של להיות אמא כשאין לך את אמא שלך, גם ממשקפיים של אשת מקצוע וגם ממשקפיים אישיות.

ליאת כהן היא פסיכותרפיסטית ומייסדת קבוצת הפייסבוק "אימהות ללא אמא" ומנחת קבוצות.

מתוך החוויה האישית שלה היא הפכה לאשת מקצוע בתחום וכולם צריכים להקשיב למה שיש לה להגיד!

האזנה נעימה :)

לעוד תוכן, האינסטגרם שלי - geffenaim

זה אחד הפרקים הכי לא "פוליטיקלי קורקט" שתשמעו כאן וזו הסיבה שכ"כ אהבתי אותו.

זה כל כך מרענן לשמוע מישהי שמשתמשת בהומור ולא מנסה לייפות או להגיד את מה "שצריך".

כל הדברים שנחשבים לא מכובדים, לא מנומסים ולא מותאמים לסיטואציה תשמעו בפרק עם דנה.

האם מותר לצחוק בשבעה?

האם זה מכובד לרקוד מסביב לקבר של האהוב.ה שלנו?

האם זה תקין לא להרגיש שום חיבור לטקסים והאזכרות?

פרק מרתק שיגרום לכם להגדיר מחדש את איך "אמורים" להתנהג בזמן אבל.

מה קורה לילדה בת 23 שאמא שלה מתה ביום בהיר אחד?

מה קורה לה כשהיא נמצאת איתה לבד בבית וצריכה לתפעל את כל האירוע המבעית הזה?

איך מתמודדים ואיך בכלל ממשיכים?

פרק הפתיחה שהוא היחיד שבו מנחת הפודקאסט היא המרואיינת ולא המראיינת - לחצו Play ותשמעו את הסיפור שלי.

זה אחד הפרקים הכי עוצמתיים שתשמעו כאן. מעיין מרום, אישה מוכשרת ומעניינת עם עולם תוכן עשיר ועומק בלתי נגמר.

בפרק דיברנו על הסיפור של מעיין שאיבדה את שניה אחיה בשבוע אחד. דיברנו בעיקר על ההלם ועל איך אפשר לקום משבעה על אח אחד ומיד לשבת שבעה על אח נוסף.

איך אפשר להתמודד עם האבדות הנוראיות האלה ובמקום לשקוע לתהום, דווקא לצמוח מהן.

על איך להפוך את הטרגדיות הללו לדלק שלנו.

תקשיבו, היא פשוט השראה לכל אדם.

כל אחד בעולם צריך לשמוע את הפרק הזה.

לעוד תוכן באינסטגרם שלי - geffenaim

פרק סופר מלמד ומעניין עם ליה בלומנקרנץ - מטפלת CBT בעצימות נמוכה בגישה ההיקשרותית ומנחה בקונסטלציה משפחתית.

דיברנו בעיקר על מה היא המערכת ההיקשרותית במוח שלנו וכיצד היא מושפעת כשאנחנו חווים אובדן.

האם אנחנו נמנעים יותר מקשרים חברתיים, רומנטיים לאחר חווית אובדן? או שמא דווקא אובססיביים יותר לאנשים סביבנו?

כיצד אנשים שחוו אובדן יתייחסו לאנשים חדשים שהם מכירים?

לחצו Play ושתהיה האזנה מלאת תובנות :)

את הפרק הזה תכננתי להעלות בין האחרונים, אך לאור המצב והימים הנוראיים שאנחנו חווים במדינה, החלטתי שאולי עכשיו זה הזמן הנכון.

אובדן על רקע לאומני הוא באופן מסוים אובדן של מיליוני אנשים.

איך מתמודדים כשהאובדן הפרטי שלך, הופך להיות נחלת הכלל? איך מתמודדים כשהסיפור האישי שלך מתוקשר בחדשות, במדיה ומופץ לעולם? האם זה מנחם יותר, או אולי דווקא מכביד?

מזמינה אתכם להאזין לאביגיל המקסימה שמספרת ברגישות על האובדן של אמה שנרצחה בפיגוע ע"י מחבל ואולי להזדהות, להתאבל ולקבל ניצוצות של תקווה - לצערנו, רלוונטי היום יותר מתמיד.

בפרק הזה אירחתי את אסנת - הידרותרפיסטית, מטפלת בשיטת הג׳הארה, שיטת טיפול במים ומלווה אנשים שחוו אובדן.

כן אני יודעת - זה נשמע מוזר לטפל דרך המים, אבל תתפלאו כמה זה עובד.

בפרק נדבר על השיטה עצמה וכיצד היא עובדת וגם על הגישה שאוסנת מביאה איתה במה שקשור לאובדן.

אישה פשוט מרתקת, ויש לה גם קול יפה, אז תיהנו ! ;)