1. מה מפריע לגמרא שהמשפט "בכל מערבין וכו'" כתוב במשנה פעמים? שם מדובר בעירובי תחומין וכאן בעירובי חצירות!נשמע שהמשפט הזה הוא 'משנה קדומה' [הרב אביב], כנראה מימי שלמה המלך שתיקן את עירובין, ולכן הגיוני שגם רבי יהושע לא חולק עליו (כך מקשה אביי), אלא המחלוקת היא אחרת. רבי אליעזר מצטט את המשנה הקדומה כדי להגיד שלא מחדשים מעבר לתקנה המקורית.גם נראה בסוף התוספות הראשון שמה שמפריע לגמרא זה שהמשפט הזה כללי מדי והיו צריכים לדייק יותר, ולא ממש עצם הכפילות.לפי רבה המחלוקת היא האם לתקן תקנה חדשה בעירובין (- "אמרו") שבחצירות יערבו רק בפת: לרבי אליעזר לא ולרבי יהושע כן.לפי רבה בר בר חנה החידוש הנ''ל בתקנה מוסכם גם על רבי אליעזר, והמחלוקת במשנה היא האם לחדש עוד יותר, שמערבים רק בפת שלימה ולא פרוסה: לרבי אליעזר לא ולרבי יהושע כן.יתכן שרבי יהושע מבין את המילה 'בכל' - בכל הפת, ולא בפרוסה ממנה.2. משמעות שלמות הפת היא שכל אחד מביא אוכל לכולם, ולא את המנה שלו, שזה יוצר איבה. פת שלימה עתידה להתחלק, ופרוסה היא שעברה חלוקה, ועכשיו היא פרטית.או שמשמעות שלמות הפת היא שכולם בונים יחד את האחדות כך שכולם מרגישים בנוח ולכל אחד יש מקום שלם משלו, ולא שיש חלק מרכזיים וחלק שמצטרפים מהצד, שזו איבה בניגוד למחצית השקל, שכל אחד נותן חצי ודווקא זה יוצר שלום, כי שם זה כסף, שזה רק אמצעי, ולמקדש מקום העבודה. בימות החול (השנה) מתאחדים באמצעים, לעבודה משותפת, שהנציגים מבצעים. אבל בשבת מתאחדים במנוחה משותפת, באוכל, קבלת השכר, ולכן כל אחד בא דווקא בנוח, כבודו במקומו מונח.זה שרבי אליעזר לא חושש לאיבה משום רבגוניות מזכיר את המחלוקת הראשונה על הגיוון בקריאת שמע שלבית שמאי ממשיכים לגוון.הריף באופן חריג מביא לפתע ירושלמי שמגלה שכל המטרה של עירובין זה מפני דרכי שלום. וזה מתאים - שבת שלום, שבת עירובין. שלום זה התוכן של השבת.3. חיבור פרוסות פת באופן שנראית שלימה - נחשב שלם, כי השלימות של כל אחד עם עצמו אינה מהותית, אלא המהות היא באחדות עם כולם, ובאופן פרטי רק צריך להרגיש בנוח מבחינת ההרגשה. לכן אולי גם מותר פת אורז שאין לה מהות משובחת אבל יש לה נראות שלימה באותה מידה.בדורו של שמואל היו אסונות כבדים, ולכן הפסוקים ביחזקאל מתאימים, שההתדרדרות בסוג האוכל היא סימן לחורבן, ולכן צריך לשים לכך גבול, ולא כל סוג נחשב להביא אל סעודת השבת המשותפת שבה עושים שלום כשלמה בשעתו.