בשתי ההלכות הראשונות בפרק טו מהלכות מלווה ולווה עוסק הרמב"ם בשאלת נאמנותו של אדם לטעון שפרע את חובו בפני עדים שמתו או לחלופין להביא עדים אחרים מהמוסכם בשעת ההלוואה. בשני המקרים הרמב"ם פוסק כנגד רבותיו, הרי"ף והר"י מיגאש, ובמהלך השיעור תוסבר דעתו של הרמב"ם על פי שיטתו של הרב רבינוביץ' בפירושו יד פשוטה.