בפרק זה, מגיע הסופר המקראי לאחד מהשיאים הדרמטיים של סיפורו. האל מעמיד את אברהם במבחן נוסף ואברהם כדרכו ממלא בדייקנות אחר מצוות האל. הוא קם בוקר אחד, נוטל את בנו, מעמיס עצים על החמורים והם הולכים למקום שלא הכירו קודם.