אחרי כמעט חמש שעות (מהן כשעתיים הקלטה) שאנחנו מדברים על בוכארה, בלשנות ובשלנות ועדיין יש טעם של עוד, מקס פתאום שואל אותי אם זאת לא פחיתות כבוד לפודקאסט לארח אורח כמוהו, שאין לו שום השכלה פורמלית. אני משאירה לכם לשפוט (ולהגיע למסקנה שממש לא!)

אז היום, ה-7 בחודש חֹ'רְדָאד 2577 לכורש הגדול, 1397 להיג'רה של מחמד על פי הספירה האיראנית, יש לי הכבוד והעונג להביא לכם את מקס יהודה מלכיאל מלאקנד(וב), בעל ה-Vלוג מתכונים מאלף ועד תיו עם מקס מלכיאל

לשלב השיחה המקדימה הזמנתי שני מעריצים של מקס שהם במקרה גם תלמידי פרסית שלי במרכז האקדמי שלם – און דגן ואלון נוה. הם לא נשארו להקלטת השיחה, אבל שלחו את שאלותיהם כאינסרטים בווצאפ. בתמונה הזאת אנחנו אומרים פַּנִיר, שזה גבינה בפרסית.

מפה (שאנחנו מדברים עליה מאוחר יותר בפרק) של האזור, כדי שתבינו מה בערך איפה. הקליקו לגודל מלא.

map by Xerxes – Ars Luminis cc-by-sa

רודכי – אבי השירה הפרסית – פֶּדַרֶ שֶׁעְרֶ פָארְסִי.

Rudaki. From zibakho.com (cc-by-sa)

Photo by Jamal Nazareth, cc-by, through Wikimedia

בית השיר של רודכי שהילדים ציטטו (מתוך כלילה ודמנה/עלילות סנדבאד) הוא:

פרסית:              هیچ شادی نیست اندر این جهان        برتر از دیدار روی دوستان

שמעון חכם, סבא רבא של סבא של מקס. כבוד!

עמוד הפתיחה של ליקוטי דינים (לתצוגה קריאה הקליקו על התמונה ועברו לאתר "אוצר התורה")

ארדשיר נאמה של המשורר הפרסי-יהודי הנודע שאהין י שיראזי.

בית שיר של משוררנו הלאומי חאפט' שיראזי שמזכיר את סמרקנד ואת בח'ארא (בוכארה):

ועוד בית שיר של משורר בלתי ידוע, שאומר:

לקראת סוף הפרק יש עוד בית שיר של חאפט':

شکرشکن شوند همه طوطیان هند                  زین قند پارسی که به بنگاله می‌رود

עשינו קצת סדר בכל הסתאנים שמבלבלים את הישראלים (מפה למעלה): בוכארה היא בעצם ארץ בין הנהריים – הנהריים הם אָמוּ-דַרְיָא, הנקרא ביוונית Oxus, וסִיר-דַרְיָא, הנקרא ביוונית Jaxartes. דריא בפרסית זה ים, אבל שני אלה הם נהרות. ברית המועצות חילקה אותה לחלק טורקי – אוזבכסתאן ולחלק פרסי – תאג'יכיסתאן.

בוכארה שייכת לאיראן-זמין – ארץ איראן, הנקראת איראן הגדולה, או Greater Iran. אני מדברת עליה גם בפרקי ציר הזמן: עד הצפוים (פרק 14) ואחרי הצפוים (פרק 16, אקשר כשיעלה). השוואה טובה תהיה מדינת ישראל לעומת ארץ ישראל השלמה (יש אומרים כולל השטחים, ויש המרחיבים מהנילוס עד הפרת).

דושנבה זה יום שני בפרסית, כי זה היה יום השוק. זה כמו לקרוא לרמלה "יום שלישי".

בישול תאג'יכי ואוזבכי הוא בעצם אותו דבר, והוא יותר דומה לבישול סיני מאשר לבישול איראני. דווקא האוכל של יהודי בוכארה דומה יותר לאוכל איראני. מצאו, למשל, את ההבדלים בין אוֹשִ בַּחְ'ש של יהודי בוכארה, זַמַרֻד פלאוּ של אפגאנים ושִׁוִיד פֹּ'לוֹ איראני.

מה שדומה בין תורת המטבח הפרסית והבוכארית הוא החלוקה בין מזון חם וקר (לא קשור לטמפרטורה), וגם חלוקה של בני האדם לחמים וקרים (לא קשור לעצבנות ורוגע), והשימוש בחלוקה הזאת ברפואה עממית. אני צריכה ללמוד את זה קצת יותר, ואז להזמין את נעמי זיו ממדע בצלחת כדי להסביר את זה

התחלה של כל מתכון תאג'יכי: קח שומן כבש, תמיס בדיג (ווק, בערך). ההפרדה של חלבי-בשרי אצל יהודי בוכארה לא נקראת "חלב-בשר" אלא "אוכל-תה". כי אוכל זה בשר (ולארוחת בוקר הם קוראים במילה הפרסית של "ארוחת צהריים"!)

למעשה, ההבדל היחיד בין התאג'יכים והאוזבכים הוא שהתאג'יכים מדברים דיאלקט של פרסית (או שפה איראנית), והאוזבכים מדברים שפה תורכית. אבל גם ההבדל הלשוני לא כזה ענק. אחרי כל כך הרבה שנים של חיים משותפים, הן הפכו דומות אחת לשנייה. כמו בני זוג שחיים הרבה זמן ביחד. מקס נתן כמה דוגמאות ממש יפות להשפעות התורכיות על הפרסית התאג'יכית.

עוד כמה דוגמות שהיו בשיחה המקדימה ולא נכנסו לתחקיר, כוללות כינוי גוף תורכי ל"אתם" בלי כבוד: בפרסית "את/ה" פמיליארי (יחסי קרבה או חוסר כבוד) זה תוֹ, ועם כבוד זה "שֹׁמָא" – אתם. בשביל גוף שני רבים אין הבדל בין פנייה מכובדת ולא מכובדת, אז בתאג'יכית לקחו את הכינוי התורכי סָן "אתה" (פמיליארי, בניגוד ל-סיז המכובד/רבים), הצמידו לו סיומת רבים "לָאר", וסֶנְלָאר זה "אתם" בלי כבוד. מגניב, לא?

הזכרנו את המונח שפראכבונד (Sprachbund), אגד לשונות: שפות שאין להן מוצא משותף, אבל יש להם מכנה משותף אחר (לרוב, כמו כאן, זה בגלל שכנות), שגורם להן להתפתח באופן דומה או להידמות אחת לשנייה.

דיברנו גם על כמה הבדלים מביכים בין פרסית תאג'יכית ופרסית טהראנית, על כישוף ועל תַּעָארֹף (מונח שדיברנו עליו גם בפרקים הראשונים וגם עם הולי דגרס), ועל משחק בזכשי. אל תקליקו על הלינק לפני שאתם שומעים מה זה ומחליטים שאתם באמת רוצים לראות.

בתקופת ברית המועצות, הייתה הרבה השפעה רוסית על השפה, שמקס קורא לה ניוספיק (ישן, כי זה לא שרד את התפרקות ברית המועצות והמקום היחיד שבו עדיין מדברים בניוספיק תאג'יכי זה קול ישראל בבוכרית, או כאן בוכארית).

למשל Universit'eti devlati tojikiston ba nomi vladimir ilich lenin:

דיברנו על ה-Vלוג של מקס ועל המבטא שלו ועל תגובות של צופים מושבעים. החל מגברים שהתחילו לעזור במטבח, דרך השכנת שלום בית בין צופה לבין בעלה שאיים להתגרש, ואפילו החתונה של מקס עצמו!

הנה השיר זוּלְפִי פַּרֵישוֹן (היה אחד יותר יפה עם זמר שמחופש למלך, אבל לא הצלחתי לעמוד בסאונד שלו). כששר אותו בוכארי ישראלי, הוא תואר כ"תרבות יהודית בוכארית".

מחבר השיר הזה, בֵּידִל (בִּי-דֶל, חסר לב) הוא מוסלמי, במקור תורכי מארץ בין הנהריים, שנולד בבנגלדש. המלחין הוא מונגולי מוסלמי שחי בבוכארה, וכמו כל בני התרבות שניהם דיברו פרסית. ביחד זה יוצא – תרבות יהודית בוכארית (מקס אומר במבטא ישראלי).

היחסים בין יהודים ומוסלמים היו ממש טובים. לטשקנט קוראים "עיר הלחם" כי המוסלמים נתנו לפליטים היהודים מאירופה את פרוסת הלחם האחרונה שלהם. ראו מה כתוב בתפסיר ויקרא הפרסי-יהודי הזה אחרי "חֻקַת עוֹלָם לדורותיכם": "וגם בספרם של הישמעאלים בסורת אלפאטר מובא…" (הציטוט הוא מפסוק 43).

מקס קיבל בווצאפ, אנחנו לא יודעים מה המקור

בגדול, בגלל ברית המועצות דת הייתה אסורה או מוצנעת. מי שלא היה לו תפקיד בכיר ומשפיע היה יכול לקיים את מנהגי הדת שלו.

המתכון בסוף הוא אחד המתכונים הוותיקים בערוץ, הנה הוא ביו-טיוב, ומיד אחר כך גם אתן את המתכון בכתב.

לא חשוב איזה דג ואם פרוסות או פילה.

נשמע קליל וטעים!

הפעם לא נתתי למקס לבחור את השיר של קיוסק, כי אם מדברים על בישול חייבים את השיר "אהבת המהירות" שהפזמון שלו מסתיים ב"פיצה קורמה סבזי". זה שיר על כל הסתירות בתרבות של איראן המודרנית, ופיצה קורמה סבזי לא רק שקיימת אלא גם זכתה בפרסים בינלאומיים!

חדי הזיכרון מביניכם בוודאי שמו לב שגם בפעם הקודמת שהחלפתי בין פרק בן-זמננו ופרק תרבות/היסטוריה קדומה, זה היה בפרק של ציר זמן. הפרקים המוקראים דורשים תחקיר וכתיבה, ולוקחים לי הרבה יותר זמן מפרקי ראיונות. והיום יש לי דדליין להגשת תסריט ל-TED-Ed אחרי שעברתי את שלב הסינון השני!

(כל תוכנית היא בסיס לשינויים, כפי שנוכחנו לדעת כבר בפרק זה!)

פרק 18 (11.6) יהיה קרוסאובר עם הפודקאסט שֹׁרת התרבות, של עידו קינן, שזה משעשע כי יוצא שעידוק עושה קרוסאובר עם עצמו. כנראה נדבר על אתרים ויוזרים עבריים של הרפובליקה האסלאמית, עם הרבה אינסרטים משעשעים.

בפרק 19 (18.6) אדבר עם סיוון ברלין ואולי גם הושנג באבאא’י על… פופ איראני בשנות השמונים! סיוון כבר מכינה פלייליסט ?

פרק 20 (25.6) תהיה שיחה פוליטית-אקטואלית עם קווין לים, מומחה למדיניות חוץ של איראן מאונ' ת"א. לא לדאוג, השיחה בעברית!

פרק 21, ב-2.7 הוא הפרק המשותף השני (הנה הראשון) בסדרת המשותפת עם הפודקאסט של התנ”ך עם ד”ר ליאורה רביד ודברי הימים – הסכת על התנ”ך והמזרח הקדום של ד”ר אילן אבקסיס – על דריווש הגדול, שסיפור עלייתו לשלטון הוא בין הסיפורים האהובים עליי!

בפרק 22 (9.7) נארח שוב את ד"ר אורי גולדברג, כדי לענות על כמה שאלות ששלחו החברים בקבוצת הפייסבוק אחרי הקלטת הפרק, ולדבר על השיעה היום.

פרק 23 (16.7) יהיה סוף סוף פרק לשוני, בעקבות שאלתו של המאזין יעקב לויפר! נדבר על ענייני מבטא, ונראה מה עוד. אתם מוזמנים לשלוח לי שאלות נוספות על שפה!

אם אהבת, אני מזמינה אותך לשתף עם איזו מילה טובה. אם לא אהבת – אפשר לשתף עם איזו מילה רעה, פרסום זה פרסום.

אם עדיין אינך שם, אני מזמינה אותך לעמוד הפייסבוק וגם לקבוצה הסגורה למאזינים, שנמצאת בתהליכי התמלאות וכבר עוזרת לי לקבל החלטות כמו פיצול הפרק הזה או השארתו כפרק ארוך אחד של שעתיים (בזמן כתיבת שורות אלה עדיין לא התקבלה ההחלטה…)

אם ממש אהבת ובא לך להביע את אהבתך ו/או את הערכתך, אז אפשר לעשות זאת במגוון דרכים:

ועד הפעם הבאה – ח'דא חאפט'!

The post פרק 16 | בוכארה, בלשנות ובשלנות עם מקס מלכיאל appeared first on איראניום מועשר.