רגש הבושה שסומן בכלל כשלילי, נועד כדי לרומם אותנו לחיבור הכי קרוב לעצמנו, לעולם ולאלוקים..השאלה היא איך בדיוק? מתי נכון להשתמש בבושה?מתי היא משרתת את האדם בתהליך השתוות הצורה לבורא עולם?מתי היא מרחיקה את האדם מעצמו ומאלוקים ורק מזיקה לו במסע הנשמה שלו כאן בעולם?ואיך כל זה קשור לאדם וחווה?