“טרקתי לו חזרה את הדלת ונעמדתי מולו טווח אפס. הוא ניסה לברוח, תפסתי אותו מהציצית ומשכתי אחורה ׳אתה לא הולך לשום מקום!׳ רציתי שיתחנן על נפשו. אשתו שואלת אותו ׳מי זאת?׳ והוא עונה ׳זאת הילדה שהתעסקתי איתה׳״

ג׳סיקה איבגי היתה בת חמש כשחסיד מוכר ומקורב לרבי מלובביץ׳ תקף אותה מינית. בית הדין של לובביץ׳ שחרר אותו למרות שהודה במעשים. הזהירו את ההורים שלה שלא ידברו על זה, והסיפור הושתק. מאז היא הספיקה לצאת בשאלה ולחזור בתשובה. 

רק לאחרונה היא חשפה את הסיפור הזה בפומבי. היא מספרת על כל הקולות שאמרו לה שהסיפור שלה ״לא מספיק״, עד למציאת את צוות עורכי הדין שעזרו לה לתבוע בבית המשפט בארה״ב, ולפרסם את הסיפור. ״לספר כל פעם את הסיפור הזה ולקבל בסוף ׳לא׳ זה כמו לחיות את זה כל פעם מחדש.״

איפה הגבולות של אמונת חכמים, כלומר להאמין באדם ולתת לו את הכוח שלך? איך הפגיעה משנה את המוח של הנפגע/ת ומעווטת את התפיסה של מה נורמלי. איך מנקים את הטראומות ומחווטים את המוח שלנו למציאות שאנחנו רוצים, ולא למציאות המקולקלת שהפנמנו? שג׳סיקה אומרת: ״אין לי זמן להחלים לאט!״