בפרק השלישי פתחנו את אחת הקופסאות הכי עמוקות שלנו - הדפוסים שאנחנו סוחבים למערכות יחסים.

דיברנו על ריצוי, על איך אנחנו לפעמים שוכבים על הרצפה כמנגנון התמודדות יעיל בחרדת נטישה (כמו ילדים, כי גדלנו אבל לא באמת),

ועל הרגע שבו האמת פשוט מתפוצצת החוצה כי כבר אין לנו מקום להכיל אותה בפנים.

נכנסנו לשיחות על גבולות - איפה הם מתחילים, למה קשה לשמור עליהם, ואיך לפעמים אנחנו משתיקים את עצמנו במסווה של “להישאר בסדר”.

הסתכלנו על דפוסי הרס עצמי לא כמשהו רע, אלא כהגנה עתיקה שניסתה להציל אותנו ונשארה איתנו מהעבר - והיום כבר לא משרתת אותנו.

נגענו גם באינטימיות ובמיניות, אבל מזווית אחרת - פחות “סקסית”, יותר מתוך חיבור פנימי.

דיברנו על טנטרה בתור דרך להקשיב, לנשום, להתחבר - לא בתור עוד טריק מצועצע בחדר השינה, אלא ככלי פשוט ועמוק ליחסים עם עצמנו ועם מי שמולנו.

זה פרק על אמת, על פגיעות, על אהבה ועל כמה אנחנו מסובכים… אבל גם מצחיקים.

מסע שמפגיש אתכם עם החלקים שבהם אנחנו מבקשים שיראו אותנו, גם כשאנחנו לא יודעים איך להגיד את זה.

האזנה וצפייה נעימה.