בפרק זה נעמיק בכלל נוסף שהגדיר פרויד לטיפול הנפשי (הפסיכואנליטי): הצורך שהמטפל יהיה אנונימי למטופל, ימנע מקשר עין עמו ולא יתן לו אפשרות להציץ אל הסובייקטיביות שלו. פרויד הגדיל לעשות והמליץ שהמטפל ישב מאוחרי הספה שעליה שוכב המטופל. נחקור את הנושא בהתבססנו על שני מאמרים טכניים (מרתקים) של פרויד: 'עצות לרופא על הטיפול הפסיכואנליטי' (1912) ו'על פתיחת הטיפול' (1913).

***

הקטע בסיום ("פרויד אמר"): לחן, עיבוד ונגינה - אודי בונשטיין