נולדנו לעולם וכל מה שקרה בשנים הראשונות שלנו לחיים זה שלקחו מאתנו את עצמנו, נולדנו עם אור אינסופי ייחודי רק לנו והיינו פתוחים לתת את כל מה שיש לנו לתת בענווה ופשטות. אבל זה לא היה מספיק, לפחות לא מתקבל בכל תנאי. כל מה שהחברה לימדה אותנו זו התניה, האהבה הזאת שאת מנסה להיות, אני אקבל אותה רק בתנאי שזה יתאים לי. עם השנים למדנו להיות מה שרוצים שנהיה ופחות ופחות מי שאנחנו. ככה הפכנו לחברה שהפצע הכי גדול בתוכה זה פצע הריצוי, אנחנו לא יודעים שאנחנו מרצים אבל כולנו לובשים על עצמנו מסכה מהפחד להראות את האור שאנחנו, מהפחד שלא יקבלו אותנו. לכן המסע הרוחני שלנו, מתחיל בשאלה, מי אני? מכאן מתחילה הדרך שלך ואם היא כבר התחילה, אז מכאן היא ממשיכה.