מה קורה לנו כשאנחנו נכנסות למרחב חדש ולפתע יוצאת מאיתנו גרסה אחרת של עצמנו? בפרק הזה אני משוחחת עם צילה יונתן על סביבה מתאימה, על אנשים, ועל האופן שבו הם יכולים לכווץ אותנו או לאפשר לנו להיפתח. על ביקורת פנימית שנולדת מוקדם וממשיכה ללוות אותנו גם בבגרות, ועל מה שקורה כשאנחנו מוצאות מרחב שבו לא צריך להוכיח. זו שיחה על דיוק, על זהות שנבנית מול אחרים, ועל האפשרות להניח לרגע את הקול ששואל אם אנחנו בסדר כמו שאנחנו. פרק שמזמין הקשבה גם למה שנאמר, וגם למה שמתעורר בפנים.