הלכות מלכים ומלחמותים פרק ה הלכה ד

מִצְוַת עֲשֵׂה לְהַחְרִים שִׁבְעָה עֲמָמִין, שֶׁנֶּאֱמָר "הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם" (דברים כ,יז); וְכָל שֶׁבָּא לְיָדוֹ אֶחָד מֵהֶן, וְלֹא הֲרָגוֹ--הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמָר "לֹא תְחַיֶּה, כָּל-נְשָׁמָה" (דברים כ,טז). וּכְבָר אָבְדוּ, וְאָבַד זִכְרָם.

למקורות נוספים: https://docs.google.com/document/d/12ffhfkbbefjK9NCtLuxLHITC2d262WcqfsPulamv0KY/edit?usp=sharing