ב"ה

 

 

פרק מח

רבי יהושע ורבן גמליאל

נשיא ישראל לאחר רבן יוחנן בן זכאי היה רבן גמליאל, הוא היה בנו של רבן שמעון בן גמליאל הראשון שנהרג על ידי הרומאים בתקופת החורבן והוא הנהיג את העם מהעיר יבנה. את רבי יהושע הוא כינה רבי בחכמה (מקור בהמשך) וזה מראה על הערכתו הגדולה של רבן גמליאל לרבי יהושע וחכמתו. וכפי שמצינו גם בגמרא מסכת הוריות דף י:

רבן גמליאל ורבי יהושע נסעו יחד בספינה, לרבן גמליאל היה לחם, לרבי יהושע היה לחם וסולת (והסולת מחזיק יותר זמן ולא מתעפש), כשהסתיים הלחם של רבן גמליאל הוא סמך על הסולת של רבי יהושע, הוא שאל אותו וכי ידעת שיהיה לנו עיכוב כל כך גדול בדרך שלכן הבאת סולת?

אמר לו, כוכב אחד יש שהוא עולה לשבעים שנה ומתעה את הספנים, ואמרתי שמא יעלה ויתעה אותנו. ומבאר רש"י: - שכן דרך של ספנים לשעה הפורשין לים רב החובל נותן עיניו [בצפון והכוכב מתהלך לדרום ורואה] בכוכב אחד העומד לימינו או לשמאלו וכל זמן שרואה אותו כוכב לצדו אחר יודע שנהפכה הספינה ומיישרה לדרכה וכוכב שעולה אחת לשבעים שנה פעמים נראה בצפון ופעמים נראה בדרום וכשרב החובל נותן עיניו בו בצפון והספינה תהפך בדרום ורואהו לצדו אחר סבור שנהפכה הספינה ומיישרה אחר הכוכב והוא סבור ליישרה ומהפכה לדרך אחר וכן הוא מתעה את הספנים.

שאל אותו כל כך חכם אתה ואתה נוסע בספינה בשביל לחפש מזונות? אמר לו  עד שאתה תמה עלי תמה על שני תלמידים שיש לך ביבשה רבי אלעזר חסמא ורבי יוחנן בן גודגדא שיודעין לשער כמה טפות יש בים ואין להם פת לאכול ולא בגד ללבוש. נתן דעתו להושיבם בראש, כשעלה שלח להם ולא באו, חזר ושלח ובאו. אמר להם כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם - עבדות אני נותן לכם.

שלושה מקרים מיוחדים היו לרבי יהושע עם רבן גמליאל, מקרים אלו אף הביאו להדחה זמנית של רבן גמליאל מהנשיאות מפני כבודו של רבי יהושע. הראשון הוא במסכת ראש השנה פרק ב משניות ח – ט בנוגע לעדות ראיה על הירח בשביל קידוש החודש:

בָּאוּ שְׁנַיִם וְאָמְרוּ: רְאִינוּהוּ בִּזְמַנּוֹ, וּבְלֵיל עִבּוּרוֹ לא נִרְאָה. ְקִבְּלָן רַבָּן גַּמְלִיאֵל. אָמַר רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הַרְכִּינַס. עֵדֵי שֶׁקֶר הֵן! הֵיאָךְ מְעִידִים עַל הָאִשָּׁה שֶׁיָּלָדָה, וּלְמָחָר כְּרֵסָהּ בֵּין שִׁנֶּיהָ? אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: רוֹאֶה אֲנִי אֶת דְּבָרֶיךָ. שָלַח לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל. גּוֹזֵרְנִי עָלֶיךָ שֶׁתָּבֹא אֶצְלִי בְּמַקֶּלְךָ וּבְמָעוֹתֶיךָ, בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּחֶשְׁבּוֹנָךְ.

הָלַךְ וּמְצָאוֹ רַבִּי עֲקִיבָא מֵצַר, אָמַר לוֹ: יֶשׁ לִי לִלְמוֹד, שֶׁכָּל מַה שֶּׁעָשָֹה רַבָּן גַּמְלִיאֵל עָשׁוּי, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג, ד) "אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם"; בֵּין בִּזְמַנָּן בֵּין שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּן, אֵין לִי מוֹעֲדוֹת אֶלָּא אֵלּוּ.

בָּא לוֹ אֵצֶל רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הַרְכִּינַס, אָמַר לוֹ: אִם בָּאִין אָנוּ לָדוּן אַחַר בֵּית דִּינוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל, צְרִיכִין אָנוּ לָדוּן אַחַר כָּל בֵּית דִּין וּבֵית דִּין שֶׁעָמַד מִימוֹת מֹשֶׁה וְעַד עַכְשָׁיו; שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כד, ט) "וַיַּעַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נָדַב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְֹרָאֵל", וְלָמָּה לא נִתְפָּרְשׁוּ שְׁמוֹתָן שֶׁל זְקֵנִים? אֶלָּא לְלַמֵּד, שֶׁכָּל שְׁלשָׁה וּשְׁלשָׁה שֶׁעָמְדוּ בֵּית דִּין עַל יִשְֹרָאֵל, הֲרֵי הוּא כְּבֵית דִּינוֹ שֶׁל מֹשֶׁה.

 נָטַל מַקְלוֹ וּמָעוֹתָיו בְּיָדוֹ, וְהָלַךְ לְיַבְנֶה אֵצֶל רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּיוֹם שֶׁחָל יוֹם הַכִּפּוּרִים לִהְיוֹת בְּחֶשְׁבּוֹנוֹ.

עָמַד רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּנְשָׁקוֹ עַל רֹאשׁוֹ, אָמַר לוֹ. בּוֹא בְּשָׁלוֹם, רַבִּי וְתַלְמִידִי! רַבִּי בְּחָכְמָה, וְתַלְמִידִי שֶׁקִּבַּלְתָּ אֶת דְּבָרַי.

 

מקרה שני היה לרבי יהושע עם רבן גמליאל בנוגע לדין בכור בהמה כמסופר במסכת בכורות דף לו:

"רבי צדוק היה לו בכור. הטיל לו שעורים בסלים מנצרים. בתוך שהיה אוכל נקרעה שפתו (מהנצרים). בא לפני רבי יהושע, אמר לו: כלום חילקנו בין חבר לעם הארץ? אמר לו רבי יהושע: הן. אתא לקמיה דרבן גמליאל אמר לו: חילקנו בין חבר לעם הארץ? אמר לו ר"ג: לא. אמר לו: והא רבי יהושע אמר לי הן! אמר לו: המתן עד שיעלו בעלי תריסין לבית המדרש. כיון שנכנסו לבית המדרש, עמד השואל ושאל: כלום חילקנו בין חבר לעם הארץ? א"ל רבי יהושע: לאו, א"ל רבן גמליאל: והלא משמך אמרו לי הן, יהושע עמוד על רגליך ויעידו בך! עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: היאך אעשה, אילמלי אני חי והוא מת יכול החי להכחיש את המת, עכשיו שאני חי והוא חי, היאך חי יכול להכחיש את החי? והיה ר"ג עומד ודורש ור' יהושע עומד על רגליו, עד שריננו כל העם ואמרו לחוצ