ב"ה

פרק נ"א המפגש המיוחד

בפרק הקודם למדנו על סיפור המפגש המיוחד של רבי יהושע עם חכמי אתונה. בפשט זה היה מפגש של התנצחויות שהסתיים בנצחונו של רבי יהושע, אך ברור לכולם שזה לא רק זה. יש כאן סודות גדולים שעומדים מאחרי מפגש זה שמעמידים את הכל באור אחר לגמרי.

הספרי אומר "רצונך שתכיר מי שאמר והיה העולם, למוד אגדה", בתניא מובא שיש ללמוד את חלק האגדה שבתורה שרוב סודות תלויים בה. הרבי כמה וכמה פעמים ביאר את חלק האגדות שבתורה, שהם "הנשמה של התורה", וחלק בלתי נפרד מתורת ה'.

אם זה כך בכל אגדה, בסוגיה שלנו זה במיוחד, שהיא סוגיה ש'זועקת' שיש בה סודות. אם כן צריכים להבין מה היה במהות המפגש.

ראשית כל המפגש היה בין רבי יהושע בן חנניה, עליו למדנו שחכמתו הייתה מרובה ביותר, היה גדול אף בתורת הנסתר כמו שכתוב במסכת חגיגה דף ה', ורבו העיד עליו החוט המשולש לא במהרה ינתק, אם כן הוא מסמל את חכמת עם ישראל -  לבין חכמי אתונה שהיו הגדולים ביותר בחכמות הלעומת זה ומסמלים את חכמת האומות.

המהרש"א בספרו חידושי אגדות (עליו נאמר בהיום יום שכתב את ספרו ברוח הקודש) מסביר את המפגש, שהיו כאן 12 שאלות בהמשך אחד בעניינים מהותיים שבין ישראל לעמים, ובעיקרם: שאלות שקשורות למעמד עם ישראל לאחר חורבן בית המקדש והמשך היותו עם הנבחר. חכמי אתונה העלו גם את טענות הדת החדשה – הנצרות ועל כך ענה להם רבי יהושע בן חנניה ולבסוף שאלו אותו על אחרית הימים וביאת המשיח.

השאלה הראשונה:

אמרו לו אדם זה שהולך ומבקש אישה ממשפחה אחת ולא נתנו לו, מה הוא סבור, שהוא הולך למקום שהוא גבוה ממנו? ודאי שיילך למקום שהוא נמוך ממנו.

בזה טענו חכמי אתונה, הקב''ה הציע קודם לאומות העולם את התורה, כשהם לא הסכימו הוא הלך לעם ישראל, מכאן שאומות העולם גבוהים יותר.

על כך רבי יהושע ענה במעשה: לקח יתד ונעץ אותה למטה בקיר ולא נכנסה, נעץ אותה למעלה — נכנסה, והסביר כי אולי שם יהיה לו מזל. מדוע לא תקע את היתד למטה יותר – כי אז ליתד לא היה שימוש, אי אפשר לתלות בה כשהיא למטה ועל כן אין ברירה אלא לתלות אותה למעלה. כך התורה היא יתד שכל העולם תלוי בו, נמוך מהגויים לא שייך לתלות כי לא יהיה בזה שימוש, אבל למעלה מהגויים זה עם ישראל, שהם למעלה מהעולם ומזלם לא מסודר כמזל הגויים אלא הם למעלה מהמזלות כי מזלם הוא ה', ולכן ה' תלה את התורה למעלה, כי למעלה יש לו מזל.

השאלה השניה:

אדם שמלוה לחבירו לצורך עיסקה, ואין הלה פורע את חובו, והמלוה טורף, נוטל את קרקעותיו כדי לגבות את חובו, ויש בכך טורח גדול, מדוע שהוא ילווה שוב?

טענתם של אנשי אתונה שהתורה היא לא של עם ישראל לנצח חלילה, אלא זמנית אצלם כהלוואה, ולכן, היות שלא קיימו את התורה ולכן קרתה הגלות (זמן קצר לפני זה), וכעת בגלות אינכם יכולים לקיים מצוות רבות התלויות בבית המקדש ובארץ, ומדוע שהקב"ה יכרות אתכם שוב ברית כשיבוא המשיח? בכך הם טענו שהפסוק בנביא שה' יעשה ברית חדשה, הוא חלילה עם הנוצרים.

ועל כך ענה רבי יהושע:  כן דרכם של אנשים, הולך לאגם, חותך בתחילה משא של קנים ולא יכול להרים אותו, אינו מפסיק לחתוך קנים, אלא חותך עוד ומניח עליו, עד שיזדמן אדם שירים אותו על כתפיו, והוא נושאו לביתו. כלומר, אנחנו עם ישראל עושים ככל יכולתנו כעת, לומדים התורה ומקיימים המצוות. את המצוות שאנחנו לא יכולים לקיים כי הם תלויות בבית המקדש ובארץ, להם אנחנו מחכים שיבוא אדם, הוא מלך המשיח, והוא יביאנו לארץ ולבית המקדש. והברית החדשה היא חידוש הברית הישנה שהיא רק עם עם ישראל לנצח.

השאלה השלישית:

 אמרו לו, אמור לנו דברי כזב!

 אמר להם היתה פרדה אחת שילדה, והיה תלוי לו, לעגל פתק על צוארו, וכתוב בו שחייבים לו בבית אביו מאה אלף זוז. אמרו לו ופירדה האם היא יולדת? פירדה זה חיה שעשו אותה הכלאה ואין בה יכולת ההולדה. אמר להו הם אלו דברי כזב, שדבר זה לא ייתכן כלל.

בזה הוא הלך בעקבות דבריהם, אתם שאמרתם שחלילה יש ברית חדשה ויותר ה' לא ילווה לנו, אז למי ה' ילווה, למי שאין לו ילדים, שהרי הגויים ילדיהם אינם נקראים בתורה על שם אביהם ולכן לא הגיוני שה' יתן ברית חדשה לילדים שלהם. אבל עם ישראל שנקראים על שם אביהם, לעולם בעדות ה', הגיוני שהברית איתם תהיה נצחית ותחודש עם הבנים.

ולכך הביא להם משל מפרדה שאינה יולדת שכתוב על הילד שיש חוב, שהרי ברור שאדם לא ילווה למי שאין לו ילדים ובכך מסתכן שהלוואתו לא תחזור. ובזה התכוון אליהם, אבל הם לא הבינו את משלו, ולכן אמרו שזה לא יתכן ועל כך ענה, אכן זה לא יתכן.  ובזה הוא ניצח אותם, אבל מכיון שהם ראו שהם לא הבינו את משלו, לכן הם באו אליו במשל כזב משלהם, במחשבה שהוא לא יבין את המשל שלהם.

השאלה הרביעית:

ולכן  הם שאלו אותו מלח כאשר הוא מסריח, במה מולחים אותו?

מלח מסמל ברית, ברית מלח שהוא לעול