ב"ה

פרק ס. תרגום השבעים

פרק השלמה לתחילת תקופת התנאים הקדמונים, בימי התנא אנטגינוס איש סוכו, בית המקדש השני.

ביום ח' בטבת, תשעים וחמש שנה לפני נס חנוכה, קרה מקרה שנחשב כיום שנעשה בו העגל, והוא תרגום התורה ליונית על ידי שבעים הזקנים.

לאחר מות אלכסנדר מוקדון ממלכת יון הגדולה התחלקה לשלוש ממלכות, האחת מהם במצרים על ידי המלך תלמי. מצרים הייתה ממלכה יונית מבוססת ובירתה הייתה אלכסנדריה. מהמלך תלמי החלה שושלת מלכים שנשאו את השם תלמי.

אחד ממלכים אלו, קרא לזקני ישראל, (המכונים זקנים או במדרשים בשם חכמים, או רבותינו, ראה לקוטי שיחות חלק כ"ד הערה 6) והורה להם לתרגם את התורה לשבעים לשון.

זה קרה ביום ח בטבת כמו שמסופר במגילת תענית פרק יג: בשמונה בטבת נכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך והחשך בא לעולם שלשה ימים. וזה הובא בשולחן ערוך אורח חיים סימן תקפ כאחד מהימים "שאירעו בהם צרות לאבותינו וראוי להתענות בהם".

ובסליחות לעשרה בטבת אומרים שזה אחד משלושת הסיבות שאנו מתענים ביום צום עשרה בטבת, (ובפרט שהעולם חשך לשלושה ימים עד ליום עשרה בטבת).

סיפור התרגום

מסופר במסכת ספר תורה פרק א:

שבעים זקנים כתבו התורה לתלמי המלך כתיבה[1] יונית והיה אותו היום קשה לישראל כיום שעשו את העגל, שלא היתה תורה יכולה להתרגם כל צרכה.

ובמסכת סופרים פרק א:

מעשה בחמשה זקנים שכתבו לתלמי המלך את התורה יונית והיה היום קשה לישראל כיום שנעשה העגל שלא היתה התורה יכולה להתרגם כל צרכה.

שוב מעש' בתלמי המלך שכנס שבעי' ושנים זקני' והושיבם בשבעים ושנים בתים ולא גלה להם על מה כנסם נכנס לכל אחד ואחד מהם אמר להם כתבו לי תורת משה רבכם, נתן המקום עצה בלב כל אחד ואחד והסכימו דעתן לדעת אחת וכתבו לו תורה בפני עצמה ושלשה עשר דבר שינו בה ואלו הן..

מכאן משמע שהיו שני מקרים שונים, בלקוטי שיחות חלק כ"ד שיחה ראשונה הערה 73 מביא 3 דעות מהמפרשים על כך.

בתחילה היו חמישה ולא הצליחו לתרגם והביאו שוב חכמים, או שמדובר בשני מלכי תלמי שונים או שלהיפך, קודם היה תרגום השבעים ולאחריו תרגום החמישה.

השינויים שנעשו

ובגמרא מסכת מגילה מביאים חמישה עשר שינויים (ובשמות רבה מביאים שהיו 18 שינויים וראה לקוטי שיחות שם הערה 36), ומובא כאן בשילוב ביאור רש"י:

א"ר יהודה אף כשהתירו רבותינו יונית לא התירו אלא בספר תורה ומשום מעשה דתלמי המלך, דתניא מעשה בתלמי המלך שכינס שבעים ושנים זקנים, והכניסן בשבעים ושנים בתים ולא גילה להם על מה כינסן, ונכנס אצל כל אחד ואחד ואמר להם כתבו לי תורת משה רבכם. נתן הקב"ה בלב כל אחד ואחד עצה, והסכימו כולן לדעת אחת וכתבו לו:

במקום בראשית ברא אלוקים כתבו: אלהים ברא בראשית -  את השמים שלא יאמר בראשית שם הוא ושתי רשויות הן וראשון ברא את השני:

במקום נעשה אדם בצלמנו ובדמותנו כתבו: אעשה אדם בצלם ובדמות  - שמכאן פקרו האומרים שתי רשויות הן דכתיב נעשה אדם.

במקום ויכל אלוקים ביום השביעי כתבו: ויכל ביום הששי וישבות ביום השביעי - שלא יאמר אם כן עשה מלאכה בשבת דהא כתיב ויכל ביום השביעי והוא לא יקבל עליו מדרש חכמים שדרשו בו מה היה העולם חסר מנוחה באתה שבת באתה מנוחה וזהו גמרו:

זכר ונקבה בראו ולא כתבו בראם - דמשמע שני גופין ברא כל אחד זכר ונקבה שני פרצופין לכן כתבו בראו שכך נברא אדם בשני פרצופים:

במקום הבה נרדה ונבלה כתבו: הבה ארדה ואבלה שם שפתם – מאותה הסיבה של נעשה אדם.

במקום ותצחק שרה בקרבה כתבו: ותצחק שרה בקרוביה  - שלא יאמר על אברהם לא הקפיד דכתיב ויצחק ועל שרה הקפיד לפיכך כתבו בקרוביה לומר אברהם בלבו והיא אמרה בקרוביה:

במקום וברצונם עקרו שור כתבו: כי באפם הרגו שור וברצונם עקרו אבוס  - שלא יאמר רצחנים היו אבותיכם שהרי אביהם מעיד עליהם שהם הרגו איש לכך כתבו שור שלא היו חשובין בעיניו אלא כבהמות ולא הקפיד על הבהמות:

במקום וירכיבם על החמור כתבו: ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על נושא בני אדם  - דמשמע גמל שלא יאמר משה רבכם לא היה לו סוס או גמל:

במקום אשר ישבו במצרים כתבו: ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ובשאר ארצות ארבע מאות שנה - שלא יאמר שקר כתוב בתורה שהרי קהת מיורדי מצרים היה וכשאתה מונה שנותיו של קהת ושנותיו של עמרם ושנותיו של משה כולן אין מגיעות לד' מאות שנה כל שכן שהרבה משנות הבנים נבלעין בתוך שנות האבות אלא שמנה הכתוב מיום שנגזרה גזירת גלות מצרים בין הבתרים ומשם עד שנולד יצחק שלשים שנה ומשנולד יצחק עד שיצאו ישראל ממצרים ארבע מאות שנה צא מהם ששים של יצחק ומאה ול' שחיה יעקב כשבא למצרים נשארו מאתים ועשר וכן היתה הגזרה כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם (בראשית טו) ולא נאמר במצרים אלא בארץ לא להם וכשנולד יצחק היה אברהם גר בארץ פלשתים ומאז עד שיצאו ממצרים נמצא יצחק וזרעו שהן זרעו של אברהם גרים ושלשים של