ביום העצמאות יערך כמדי שנה, טקס פרסי ישראל.

השנה יזכו בפרס 12 גברים ורק 2 נשים.

אלה אלקלעי, יו"ר שדולת הנשים, על הטקס שצריך להיקרא אולי "פרס גברי ישראל".

טקסט הפרק המלא:

אם במועד שידור דברים אלו עדיין לא שחררו את החטופות והחטופים, אז אין לכם מה לצפות בסרטון. המקום הזה אבוד. אם מהלך השחרור החל, אז במסגרת הדברים שצריך לשפר כאן בעתיד הקרוב, אסור לשכוח את פרס ישראל. זה אולי נראה עיסוק איזוטרי בימים אלו, אבל השנה הפרס מעורר סערה ציבורית יותר מתמיד. כשבניגוד למקובל, שר החינוך בחר לבחוש בתהליך. ברור לכולנו שפוליטיזציה של הפרס תסתום את הגולל על יוקרתו וערכו. פרס ישראל הוא מוסד חשוב וראוי. קבלת הפרס מייצרת מנוף להמשך והגברת העשייה, מקפצה לאנשים שעושים, תיבת תהודה לפועלם. יש קונצנזוס על מה הפרס צריך לשקף. יש קונצנזוס לגבי חשיבותו. אבל צריך להודות שהמנגנון היה פגום גם לפני שקיש בחר לשבש אותו. בכל שנה מחדש נבחרים בעיקר גברים אשכנזים. כבר ב-2010, כתב מבקר המדינה, נשים היוו 42% מהרכב ועדות הפרס, אבל רק 26% מהמועמדים שהציבור הגיש. לא מפתיע אם כן שזכו השנה בפרס 12 גברים ושתי נשים. כתזכורת, נשים מהוות 51% מהציבור, ערבים וערביות כ-20% חרדים וחרדיות כ-13% עדות המזרח כ-50%. גברים ישראלים ממוצע אירופאי, בוודאי אינם מהווים 75% מהאוכלוסייה, כפי שיכול היה להשתקף מתפלגות מקבלי הפרס לאורך השנים. על הנייר, התהליך הקיים תקין, ובכל זאת, עובדתית, התהליך הקיים מפלה. מכירים את החידה השואלת מה נולד קודם, הביצה או התרנגולת? במקרה שלנו, התשובה ברורה. קודם בנינו מערכות, המתעדפות גברים ישראלים ממוצע אירופאי. ואז, כחלק מהתיעדוף, אנחנו מוקירים אותם, על הצטיינותם. החינוך, התקציבים, גיבורי התרבות, מקבלי הפרסים, גורמים לכך שלהם הרבה יותר קל להתקדם ולבלוט. גם כשהן ממש טובות, רק לעתים רחוקות הן בולטות. רק לעתים רחוקות הציבור רואה אותן, אם הן לא קיבלו פרס. בתהליך התיעדוף הזה, ההפסד הוא רבות ורבים שתרומתם לחברה, עשויה להיות אדירה. מה אם היינו משנים קצת את המשימה? אם היינו מבקשים מהציבור להמליץ, ולצוותי השיפוט לבחור את הראויים והראויות ביותר, אבל תוך הקפדה על גיוון? עדיין היה צריך לבחור בכל שנה כ-14 מתוך 8 מיליון. אבל בכל קטגוריה הבחירה הייתה 50-50. בכל קטגוריה, חשוב שהוא או היא ייתנו ביטוי לגיוון נוסף. דתי, חילונית, להט״ב, בעלי מוגבליות, מקבלי הפרס ישקפו את מגוון העדות הישראליות, היהודיות והערביות. עצם משימת ההמלצה הציבורית על קהלים מודרים תחזק את תחושת השייכות. תגרום לציבור לחפש אנשים פחות סטריאוטיפיים. עצם הזכייה, זה לצד זו, תיצור סרגל השוואה ברור שיבליט את הערך שהיא מביאה. לשר החינוך, בן ציון דינור, שיזם את פרס ישראל, היה חשוב להדגיש את הקשר בין עצמאות מדינית לעצמאות רוחנית. בכדי שקשר כזה יתקיים, הפרס חייב לבטא שוויון, גיוון, הכלה ושייכות. בלי המרכיבים הללו, אין כאן דמוקרטיה ואין כאן עצמאות. אם זה לא יקרה, ההמלצה שלנו היא לשנות את השם. כך שישקף את המהות, פרס גברי ישראל. וזיכרו, מדינות שנכשלות ביחסן לנשים, כושלות.