המדרש מספר על הלל הזקן שהתייחס לרחיצה בבית המרחץ כמצווה, כגמילות חסדים לגופו. המדרש סומך את הסיפור הזה לפסוק "כי ימוך אחיך", כאילו זה ממש צדקה. הרב הסביר שהלל הזקן הוא הדוגמה האולטימטיבית לאחד שצרכי העולם הזה אינם בזויים בעיניו, והוא התייחס לגופו כצלם אלקים.

לאחר מכן המדרש דורש את הפסוק על גמילות חסדים במובנה הרגיל, ואומר שאדם צריך לגמול חסד לחברו, ואם לא יעשה כך, עליו לזכור שה' הוא בעל הכוחות ויבכולתו לתת ולקחת.