ספר בראשית פרק מט חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב תלמוד בבלי מסכת כתובות דף קיא/ב פשטיה דקרא במאי כתיב כי אתא רב דימי אמר אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם רמוז בעיניך דבסים מחמרא ואחוי לי שיניך דבסים מחלבא מהר"ל חדושי אגדות על כתובות דף קיא/ב פשטי' דקרא במאי כתי' וכו', ור"ל דכך פי' הכתוב חכלילי עינים שיראה הקב"ה בעיניו אל ישראל, ודבר זה ענין אלקי כאשר ישים הש"י עינו על ישראל לטובה, כי דבר זה מעלה אלקית כאשר ישים עינו עליהם לטוב ודבר זה יותר מעלה מן היין, כי היין הוא גשמי וכאשר רמז לישראל בעין הוא דבר נבדל ואין זה ענין גשמי. וכן מה שמראה להם פנים שוחקות, דבר זה יותר טוב מחלב כי החלב הוא דבר גשמי, ומה שמראה להם פנים שוחקות הוא דבר בלתי גשמי ולכך הוא יותר טוב מחלב. והפי' בזה, כי כנסת ישראל אומרת כי אינם חפצים בטובה הגשמיית, כי אם שיהיה הש"י עיניו ופניו עליהם שיהיה אוהב אותם ודבר זה יותר טוב מכל גשמי, והבן אלו שתי מדות שיהיו לחן בעיני הש"י ויהיו לחסד לפניו ובזה הם חפצים ספר חובות הלבבות - השער השלישי - שער עבודת האלהים - פרק ג והשני - כי עבודה, שהיא מהערת התורה, לא תהיה אלא אחר הייחול בגמול והרהות בעונש, ואשר תהיה מהערת השכל, לא תהיה כי אם לנדיבות הנפש ורצונה להשתדל בכל יכלתה בעבודת אלהים לשמו, אחר ידיעה והבנה, כי הנפש לא תתנדב במה שיש לה אלא אחר שיתברר לה שהתמורה עודפת עליו, והוא רצות האל אותה