הפרופסור רוני גרנות והכוריאוגרפית והרקדנית רוני חדש ממשיכות לאפיין את המוזיקליות הפנימית. הן מתארות מוזיקליות אישית מאוד, אבל נסמכות בשיחתן גם על מחקרים המלמדים שיש מאפיינים משותפים לכולנו בתפיסת המוזיקה, שאותם הן מבקשות להמשיך ללמוד ולהגדיר. דוגמה למאפיין כזה הוא התיאור של מוזיקה במונחים של גובה, תיאור הצלילים כניצבים על סולם אנכי - צלילים גבוהים, צלילים נמוכים וצלילי אמצע. אילו אופנויות נוספות קשורות בתפיסה המוזיקלית שלנו? כיצד נוכל לחשוף אותן? מדוע הן משותפות לכולנו?
השפה שבה אנחנו מדברות ומדברים על מוזיקה יכולה לספר לנו על התפיסה. האם כך קורה גם בחדר החזרות המחולי? אילו מונחים מסייעים לרקדניות ורקדנים לתפוס את האיכות של תנועה מסוימת? מסייעים להם ליצור תנועה בעלת אופי מסוים? אם יש דומה בין המושגים המוזיקליים והמושגים הריקודיים, האם יכול להיות שבמוקד השיחה ניצב הניסיון להבין משהו ראשוני יותר ממוזיקליות? אם כן, מהו?