איך המציאות היום בישראל משפיעה על החשיבה שלנו? מה גורם לנו היום להתיישר יותר עם החשיבה הקולקטיבית ולמה קשה יותר לפתח חשיבה עצמאית?

איך חשיבה עצמאית קשורה לבריאות הנפשית? האם תמיד חשוב להמשיך להטיל ספק בכל? ולמה לעתים כדאי לקבל דברים כמובנים מעליהם?

איך זה קורה, שלהיצמד לדעת הכלל מורגש לפעמים כמו תרופה לשיכוך כאבים?

מה קרה היום לאמירה של דקארט ״אני חושב משמע אני קיים״ ואיך החינוך שלנו ממשיך להשפיע על החשיבה שלנו עד היום?

 על השאלות החשובות האלה ועל שאלות נוספות שמרתקות לא פחות, אנחנו מנסות לענות בדיון שלנו כאן בפרק הזה.

מוזמנים.

פרק פודקאסט על שמרנות,

עם מעצבת אופנה, מעצבת תפאורה ותלבושות, אישה שאני מאוד מעריכה ואוהבת כבר 35 שנה - ג׳ני אגסנדיאן.

על אופנה, שמרנות ופמיניזם. על חינוך, שורשים ומסורת. על בגרות נפשית והרצון למרוד. על משמעות ההשכלה האקדמית ועל הקסם של סריגה ותבונת כפיים. ואיך כל זה קשור לשיר האייקוני של גלי עטרי ״רק מה שאת אוהבת״ 

פרק פודקאסט על הורים וילדים, זיקנה ומעגלי חיים, מוסר ורוחניות.

הבוקר האזנתי להרצאה על קולנוע. על הבמאי המיתולוגי אנדריי טרקובסקי. המרצה התמקד באחד מהסרטים של טרקובסקי שעוסק במלחמה והדהים אותי בפרשנות שנתן: מלחמה היא כמו החום של אדם חולה. החום גם מראה לנו שיש מחלה, וגם עוזר לגוף להתמודד איתה.

מלחמה היא סימפטום שמזקק את השפל המוסרי והרוחני, את החולי של החברה.

בפודקאסט ניסינו לבדוק, האם התייחסות לזיקנה בחברה שלנו תורמת לשפל הזה, אם כן, אז איך בדיוק? ומה ניתן לעשות כדי לשפר את המצב.

את הפרק הזה הקלטתי לראשונה בצורת דיאלוג. דיאלוג עם אישה מרתקת, עובדת הסוציאלית קרן גפני. ביום שנפגשנו כדי להקליט את הפרק, לא היה לנו לא טיוטה ואפילו לא נושא מדוייק. שתינו היינו  בטוחות כי כל נקודה בה נגע, תתפתח לשיחה מעניינת, והחלטנו על הנושא דקה לפני שהתיישבנו מול המיקרופונים.

נושא ההורים והקשר איתם מרתק את שתינו, והנה אנחנו כאן כדי לדבר על זה.

אצטט משפט מדהים של קרן מתוך הפרק: ״כשהנר דולק - יש מה לתקן. והנר בסוף יכבה.״

האזנה נעימה.

בפרק הזה אני מתרכזת בעיקר בנושא הערכה עצמית בהקשר לתהליך העליה (או ההגירה). חוקרת ומסבירה מצבים בהם אנחנו נתקעים בתהליך המורכב והמתמשך הזה ומציעה דרך שמצמיחה ומובילה לשינוי המיוחל.

הפרק מתאים במיוחד לדור הראשון – דור ראשון וחצי ואפילו לדור השני של מי שעשה עליה לישראל ו/או נולד להורים עולים חדשים או מהגרים.

ובנוסף, הפרק הזה, כמו כל פרקי הפודקאסט, מתאים לאנשי הטיפול שמתעניינים בתהליך מהזווית המקצועית והאישית גם יחד. הרי לרובנו יש ברקע עליה/או הגירה בהיסטוריה הפרטית או המשפחתית, בדור כזה או אחר.

הפרק הזה הוא המשך אורגני לפרק הקודם – מרחיב ומשלים אותו.

מוזמנים להאזין

הפרק הזה יכול לעניין ולתמוך בכל מי שעלה לארץ בעצמו או שנולד להורים עולים חדשים – דור שני וגם שלישי בארץ. אני מנסה להסביר בהרחבה למה חשוב לנו, הישראלים של היום, לחזור לתרבויות המקור של הורינו, במקביל לעובדה שאנחנו ממשיכים ומקיימים את התרבות הישראלית. אדבר על המושג נוסטלגיה ועל המהלך הקיומי של כל מהגר ועולה חדש בארץ חדשה. בנוסף – אשתף אתכם בסיפור אישי.

אם התנאים בהם גדלתם - מצב כלכלי רעוע אליו נקלעו ההורים, מצוקה כלכלית בעקבות משברים גדולים כמו עליה/הגירה ומשברים אחרים - הפרק הזה בשבילכם. אני מציעה הסתכלות ייחודית שתפתיע אותכם, תעזור לכם להרגיש גאים ובטוחים בדרככם.

בואו נודה באמת - רובנו לא רוצים לטפל בהורים ולא משנה איזה יחסים יש לנו איתם. לטפל בהורה יכול להיות עול מכל הבחינות.

 .הפרק הזה הזה יאיר לכם כמה נקודות למחשבה, שיוכלו להקל עליכם בהתמודדות הזאת. אדבר על נושאים לא פשוטים, נושאים שאנחנו מעדיפים לשתוק עליהם. אזכיר את הפילוסופיה היהודית ואספר על איך רקדתי עם אמא. 

בפרק הזה אני רוצה לספר לכם על התפיסה של הכסף איתה הגעתי מבית הוריי - החסרונות שלה והיתרונות. איך התפיסה שלי השתנתה במהלך השנים, מה כן רציתי לשנות בה והכי חשוב - מה, דווקא, בחרתי להשאיר ולמה.

אני רוצה לספר לכם איך הגעתי לרעיון של הפודקאסט ואיך גיבשתי את הנושא. אתחיל מהנושא ואדבר על משמעות הקשר עם ההורים בחיים שלנו