ספרו של הרב חיים נבון - 'מדינה קטנה לעם גדול - יותר יהודית פחות כופה' - הזכיר לי את המוטו של 'זהות' - 'כל הארץ וכמה שפחות מדינה'. לכן טבעי היה שקראתי אותו בשקיקה ואף ערכתי שיחת פודקאסט עם המחבר.

עצם העיסוק ביסודות התורניים והיהודיים להתנהלותה של מדינה יהודית מודרנית, חשוב ביותר. נבון עושה זאת, בכישרון רב ובכך עיקר חשיבותו של הספר. אלא שעם התקדמות השיחה, התברר לי שעל אף הדמיון הרב שבין מצע זהות לתשתית ההגותית ולמסקנותיה, מדובר בגישות סותרות לחלוטין. מצע זהות, מתחיל מבית מקדש ומסיים בירושלים. החזון הוא שמוביל את ההצעות המעשיות.

בספרו של הרב נבון, אין דבר וחצי דבר מכל אלה. נבון בורח מן הבשורה והחזון, אל השמרנות והליברליזם - כ'יידישקייט' החדש. אגב כך, הופכת המדינה מכלי להגשמת ערכים, למטרה בפני עצמה. "האם חייל צריך היה לקיים את הפקודה ולגרש את תושבי גוש קטיף ולהחריב את ביתם?", שאלתי לבסוף. "כן!", ענה בנחרצות הרב נבון. היתה זו התשובה הקצרה והנחרצת ביותר של הוגה המדינה - היותר יהודית ופחות כופה…