לפני שמשה יתחיל לדבר על העתיד של העם, הוא עוצר לטובת סקירה של כל התחנות החשובות במדבר, החל מיציאת מצרים וניסים, דרך חטא המרגלים.

הפסיכולוגיה החיובית רואה חשיבות רבה ביכולת העצירה והשיקוף העצמי, שתאפשר לראות איך תחנות שונות בחיינו, מתכתבות עם מה שאנחנו מגדירים כתכלית ומשמעות.

השיקוף הזה איננו שיפוטי, הוא רואה בכישלונות כמו בהצלחות – תחנות במסע הלמידה.

האם אתם מצליחים להביט באומץ על העבר לטובת העתיד?

מתי ניסיתם להפוך את הכישלון לתובנה מצמיחה?

והאם אתם מכירים את ניסוי האבנים הגדולות?

בפרשת מטות, משה המנהיג הדגול מלמד את סדרי העדיפות על פי מוסר כאשר ערבות הדדית היא ערך עליון והאושר קודם לעושר. בפרשת מסעי, ישנו פירוט של 6 ערי מקלט הפרוסים בארץ, אשר שורשם הוא בתפיסה שניתן תמיד לתקן, המלמדת שזוהי אחריות חברתית לחמול ולסייע לתיקון של הפרט (שעשוי לשגות גם בהריגה).

וגם תרגיל יישומי פשוט בחמלה וביצירה של עולם חברתי טוב יותר.

חזק חזק ונתחזק!

פנחס, נכדו של אהרון הכהן עד לאירוע מתריס שנוגד את הערכים והוא מגיב בצורה קנאית קיצונית, שמקבלת לגיטימציה מאוד ייחודית.

מה מסמל האירוע המתריס ומה מסמלת תגובתו של פנחס?

כיצד עלינו לשאוף להתנהג ואיך להגיב כשאנחנו רואים התנהגות מתריסה ומנוגדת לערכים של עצמנו?

איך בלעם שניחן בעוצמה רוחנית המשולה עפ"י חז"ל לעוצמות נבואיות של משה, הורד בדרגתו לאחר שהאתון עליה רכב, ראתה את מה שהוא לא יכול היה לראות?

כיצד הבחירה של בלעם במעשה תאווה ורשעות מתקיימת בכל אחד מאיתנו ואיך זה משפיע עלינו כפרטים וכחברה?

האם אנחנו זוכרים לראות את מעלת החברים שלנו ולא את חסרונם, שהרי זוהי החברה המתוקנת ואלו הם אנחנו על סמך מי שמקיף אותנו?

זכתרם,ן כמה פעמים ראיתן.ם היום את הטוב בא.נשים?

אהרן ומרים, שניים מעמודי התווך הרוחניים של עם ישראל נפטרים. העם מוכה בהלם מהאובדן האדיר. איך נותנים משמעות לאובדן? איך הפסיכולוגיה החיובית רואה באובדן את ההזדמנות לעצור, להתבונן ובעיקר להבחין בין מה שחשוב, למה שדחוף?

איך אנחנו יכולים להתחיל כאן ועכשיו לחיות מתוך משמעות וחשיבות ולא בתוך מרוץ של כיבוי שריפות?

עצירה והודיה הן פעולות פשוטות שאפשר להכניס לשגרה כדי להבין מה חשוב באמת.

מחלוקת היא תהליך חיוני להתפתחות אנושית וחברתית, שעל פי פסיכולוגיה חיובית, מובילה לרווחה נפשית, משפרת מערכות יחסים ומפחיתה חרדות.

המחלוקת של קרח נתפסת כסמל למחלוקת המונעת מאגו ואילו לעומתה, המחלוקת בין שתי האסכולות של בית שמאי ובית הלל, הינה בונה, חיובית ונכונה להתפתחות.

על אף התפיסות השונות בין שני הבתים, המחלוקת מבוססת על ענוה ועל הבנת החשיבות לשמר את האחדות, לצד השוני.

והנה הקישור למאמר אותו הזכרנו, והכל כך רלוונטי גם היום, שמציע לגשר על המחלוקות מתוך הבנה שה'ביחד' הוא הניצחון:

מאמר של פרופ' יאיר עמיחי-המבורגר בגלובס

ביום שאחרי המלחמה: אהבה במקום שנאה

מחטא המרגלים בפרשה, אפשר ללמוד כמה אומץ נדרש כדי לראות את הצד החיובי במציאות, כדי להיות במיעוט שמסרב ליפול ליאוש. כמה חשוב להפריד בין עובדות במציאות לבין הפרשנות וכמה עוצמה יכולה להיות גם לאדם מן השורה ולא רק למנהיגים.

מה משמעות האור שעלינו להדליק? עם אילו אתגרים עלינו להתמודד בדרך ולמה חשוב לא לוותר על עבודת הליטוש של קולנו הייחודי?

מתי הקולות החיצוניים מוטמעים בנו והופכים למצרים שבתוכנו ולמה העשייה שלנו היא מה שאנחנו.

מה מסמלת דמותו של הנזיר בפרשה ולמה למרות היותו נזיר הוא עדיין נדרש בקרבן חטאת?

האם קדושה היא התנזרות מתענוגים או דווקא העבודה על המודעות התמידית לפעול כלפי הזולת 'ואהבת לרעך כמוך'?

איפה פוגשת הפסיכולוגיה החיובית (מודל PERMA) את הקדושה בחיים הארציים, ולמה בנק הרגשות האנושיים הוא ההשקעה הכי חשובה?

דמיינו לעצמכם שיש לכם הזדמנות להתחיל מחדש, להתמסר ללא נודע, להגדיר את מה שאתם רוצים ולשחרר את מה שכבר לא משרתם אתכם.

לוקחים את ההזדמנות? הצטרפו למסע של דמיון מודרך, כנסו למדבר שלכם ומצאו בו את החופש להיות מי שאתם באמת.