שתי אצבעות מציון

ספיר ליברובסקי-שר היא האורחת שלי השבוע בפרק החדש של ״שתי אצבעות מציון״, הפודקאסט שבו אני משוחחת עם אנשים מכאן ומשם על הגירה, על עזיבת הבית, על השבר המוסרי שבגללו עזבו את ביתם ויצאו לחפש לעצמם בית אחר בעולם ועל המושג הזה, המורכב כל כך, שייכות.

סיפור ההגירה שלספר הוא מאוד יוצא דופן. היא עזבה את ישראל לפני שמונה שנים, לבדה, ועברה להתגורר בפולין. ההתאהבות הגדולה שהניעה את המעבר הזה הייתה ההתאהבות בעיר ורשה, שלא באמת חיכתה לה בזרועות פתוחות. אבל ספיר הרגישה, כך היא מספרת, שזה הבית שלה,ושהעניין העמוק שלה בשואה, שאותה שרדו גם סבה וסבתה, ובחיים היהודיים שהתקיימו שם לפניה, קורא לה לחוות את המקום הזה בעצמה. שוחחנו על הדרך המאוד לא פשוטה שספיר עברה בשמונה השנים הללו, ועל מה שהיא למדה ממנה גם על עצמה ועל הבית שעזבה.

קריין: אורן נאמן

פתיח מוזיקלי: Paweł Feszczuk -Dance with bullets

את הפודקאסט הוותיק שלי ״על החיים ועל המוות״ אפשר לשמוע כאן.

שלום לכן ולכם ותודה שהצטרפתם לפרק נוסף של ״שתי אצבעות מציון״, הפודקאסט שבו אני משוחחת עם אנשים מכאן ומשם על הגירה, על עזיבת הבית, על השבר המוסרי, על תחושת הניכור, על חיפוש בית אחר ועל שאלות של זהות והזדהות. האורחת שלי הפעם היא אביגיל גרץ, מורה לבודהיזם שמלמדת, בין השאר, קורסים העוסקים במוות, ולאחרונה גם הוסמכה כרבה.אביגיל ברחה עם משפחתה ליוון ימים ספורים אחרי שבעה באוקטובר. ההגדרה הזו, ״ברחה״, היא שלה, וכך גם המחשבה שבריחה צריכה להיות אופציה לגיטימית בכל מיני מצבים בחיים, לא פחות מציוויים אחרים שאנחנו נוהגים להשתמש בהם. מה שאמור היה להיות פסק זמן קצר מישראל התארך, ואחרי יותר משלוש שנים של נדודים בין הודו, תאילנד וארצות הברית, כבר ברור לה, כך היא אומרת, שכרגע אין לה לאין לחזור.

ואגב, אביגיל הייתה אורחת שלי גם בפודקאסט האחר שלי ״על החיים ועל המוות״.

קריין:אורן נאמן

פתיחמוזיקלי: Paweł Feszczuk -Dance with bullets

שלום לכן ולכם ותודה שהצטרפתם לפרק נוסף של ״שתי אצבעות מציון״, הפודקאסט שבו אני משוחחת עם אנשים מכאן ומשם על הגירה, על עזיבת הבית, על השבר המוסרי שבגללו אדם יוצא מארצו לחפש מקום אחר בעולם על געגועים וניתוק, על הפרספקטיבה שמעניק המרחק מן המקום שעזבנו ועל מורכבותיה של תחושת השייכות.

האורחת שלי הפעם היא דנאי אילון, קולנוענית, שעל אף שנים רבות של חיים בארצות הברית ואחר כך בקנדה, סרטי התעודה שהיא יוצרת ממשיכים לעסוק במתרחש בישראל, מנקודות מבט יוצאות דופן. בסרטה הראשון ״השיבה״, דנאי יצאה לחפש את הפלסטיני שעבד בילדותה במשך שנים רבות בבית משפחתה בירושלים; ב״חדרו של הפטריארך״ היא תיעדה את הפטריארך היווני בירושלים שהודח מתפקידו ונותר כלוא בחדרו במשך למעלה מעשור ובסרטה החדש ״חוק האבן״ היא בוחנת את האופן שבו הארכיטקטורה של ירושלים מעצבת את יחסי הכוחות בעיר.

לפני קצת יותר מעשור, לאחר מותו של אביה, ההיסטוריון והעיתונאיעמוס אילון, דנאי ניסתה לחזור לירושלים, ביחד עם בן זוגה וילדיהם. הניסוי שנמשך שלוש שנים ובסיומו עברה המשפחה להתגורר בקנדה, תועד בסרט ״פה ולא שם״ (P.S. Jerusalem) שניתן לצפייה חופשית ברשת.

קריין: אורן נאמן

פתיח מוזיקלי: Paweł Feszczuk - Dance with bullets

שלום לכן ולכם ותודה שהצטרפתם לפרק נוסף של ״שתי אצבעות מציון״, הפודקאסט שבו אני משוחחת עם אנשים מכאן ומשם על הגירה, על עזיבת הבית, על השבר המוסרי שבגללו אדם יוצא מארצו לחפש מקום אחר בעולם ועל מורכבותיה של תחושת השייכות.

האורחת שלי הפעם היא שירה חפר, המו״לית והבעלים של הוצאת הספרים ״לוקוס״. שירה הייתה ילדת שליחויות, כך שהנדודים בעולם מוכרים לה, וכשהמציאות הישראלית הפכה לבלתי אפשרית מבחינתה, היא שמחה להעניק לשלושת ילדיה את החוויה הזו  – של שפות זרות ותרבויות חדשות. שירה חיה היום באיטליה, בעיירה קטנה שיש בה רק זרים מעטים מאוד, וממשיכה, כמובן, לעסוק בספרות המדברת אל קוראי העברית בלי קשר למקום הגיאוגרפי שבו הם חיים.

קריין: אורן נאמן

פתיח מוזיקלי: Paweł Feszczuk - Dance with bullets

את הפודקאסט האחר שלי, ״על החיים ועל המוות״ אפשר לשמוע כאן.

האורח שלי הפעם בפרק החדש של ״שתי אצבעות מציון״ (הפודקאסט שבו אני משוחחת עם אנשים מכאן ומשם על הגירה, על עזיבת הבית, על השבר המוסרי שבגללו אדם יוצא מארצו לחפש מקום אחר בעולם ועל מורכבותיה של תחושת השייכות) הוא יונתן ברג. יונתן הוא משורר וסופר פורה מאוד, שגדל בהתנחלות פסגות וכעת מתגורר בפרבר ליד אוטרכט שבהולנד. כפי שיונתן מסביר, המעבר הזה נעשה מכל מיני סיבות, ואני מקפידה לומר מעבר כי יונתן אומר שהמילה עזיבה לא נוחה לו, ושיחסיו עם ישראל אינם מורכבים רק מביקורת שלילית וכאב אלא גם מתקווה, למעשה אמונה ברורה, שיום אחד יקרו שם דברים אחרים לגמרי, טובים יותר. בינתיים, הוא אומר, הוא מנסה להקנות לילדיו את התחושה שהעולם גדול, רחב, מלא אפשרויות ולדאוג לאיכות אותם מי תהום של הנפש – וזה כמובן ביטוי שלו – שמהם הם הרי אמורים לשתות כל חייהם.

קריין: אורן נאמן

פתיח מוזיקלי: Paweł Feszczuk - Dance with bullets

בפרק החדש של ״שתי אצבעות מציון״, הפודקאסט שבו אנימשוחחת עם אנשים מכאן ומשם על הגירה, על עזיבת הבית, על השבר המוסרי שבגללו אדם יוצא מארצו לחפש מקום אחר בעולם ועל מורכבותיה של תחושת השייכות, מתארחת הפעם מיטל שרון. חלקכם בוודאי מכירים אותה מן הרומן ״שתיים״ (הוצאת חרגול), מן הסיפורים הקצרים שפרסמה בבמות שונות ומכובדות או מהבלוג הנפלא ״הסיפור האמיתי והמזעזע של״. מיטל היא גם מן היוזמות של פרויקט הרצאות נפלא בשם ״12 דקות״ שהפסיק לפעול כשמקימיו עזבו את ישראל, אבל אפשר למצוא אותו ברשת.

מיטל עזבה את ישראל לפני כעשר שנים. זו לא הייתה מה שמכנים היוםבשם הגירה מוסרית אלא להפך – תל אביב והיא, כך היא אומרת, היו חברות טובות, אבלהיא חיפשה הרפתקאות שיוציאו אותה מהמטר הרבוע, משובח ככל שיהיה, שבו עברו עליה כלחייה הבוגרים. בעשר השנים הללו היא גם בנתה לעצמה בית בלונדון וגם מצאה את קהילת הכותבים שלה. היא החלה לכתוב בשפת המקום החדש, כלומר באנגלית, ובימים אלה רואה אור הרומן החדש שלה Marriage Interrupted.

קריין: אורן נאמן

פתיח מוזיקלי: Paweł Feszczuk - Dance with bullets

תודה שהצטרפתןם לפרק נוסף של ״שתי אצבעות מציון״, הפודקאסט שבו אני משוחחת עם אנשים מכאן ומשם על הגירה, על עזיבת הבית, על השבר המוסרי שבגללו אדם יוצא מארצו לחפש מקום אחר בעולם ועל מורכבותיה של תחושת השייכות.

הפעם האורחת שלי היא שירה ז׳ כרמל, המוזיקאית שהתפרסמה בעיקר – אבל לא רק – בהרכב ״האחיות לוז״, ושאת שיריה, סולו ובשיתופי פעולה עם מוזיקאים אחרים, תוכלו למצוא ברשת (למשל כאן).

על טיסת החילוץ, שהובילה אותם לפני כמעט שלוש שנים מישראל לאוסטרליה, שירה ז. כרמל ובעלה החליטו לא להחליט. אבל מאז הם שם, במלבורן, בונים חיים חדשים להם ולילדיהם. שירה אומרת שהשבר שבגללו עזבו את הארץ נותר שבר, אבל יש גם הרבה דברים טובים בחיים הרחק מןהמלחמה, אחרי שנים של אקטיביזם היא מרגישה שלא נותר לה מה לתת וגם -- היא מרגישה בבית שם, לא רק משום שחזרה ליצור מוזיקה ולהופיע, אלא בעיקר משום שהיא, כהגדרתה, בהשכלתה מרגישה בבית – אוהבת אדם ומסרבת לאמץ עמדות קיצוניות.

את ״פתח תקווה״, השיר שעליו שירה מדברת בשיחה שלנו אפשר לשמוע כאן.

קריין: אורן נאמן

פתיח מוזיקלי: Paweł Feszczuk - Dance withBullets

אביגיל בן-דור ניב מסבירה כי ההגירה הפכה אותה ליהודייה. היא, שגדלה בתל אביב, בסביבה הכי חילונית שאפשר להעלות על הדעת, מתגוררתהיום בברלין ומשמשת רבה של קהילה בבאזל שבשוויץ, ילדיה לומדים בגן קתולי ולא, היא לא חזרה בתשובה, וביהדות שלה, היא אומרת, אין בכלל מקום לשאלה כזו. נשמע מורכב? מצוין, כי כשבע שנים אחרי שהגיעה לגרמניה, אביגיל עדיין מוצאת שהמורכבות הזו היא מקוראינסופי לעניין ועומק שלא היו עומדים לרשותה אילו נשארה בישראל.

קריין: אורן נאמן

פתיח מוזיקלי: Paweł Feszczuk - Dance with bullets

אסף ברטוב, המייסד והעורך הראשי של ״פרויקט בן יהודה״ לא החליט מעולם לעזוב את ישראל. העבודה הובילה אותו לקליפורניה ואחר כך לכל מיני מקומות בעולם ובאוקראינה הוא התאהב, הקים משפחה ונשאר. מיד אחרי הפלישה הרוסית לאוקראינה, אסף, זוגתו ובתם הקטנה עברו להתגורר בישראל, אבל החליטו לחזור לקייב. בקייב המלחמה נמשכת והחייםאינם קלים, אבל אסף אומר שהוא מרגיש שם בבית. הבית האחר שלו הוא העברית, והוא ממשיך להקדיש הרבה זמן ומאמצים לפרויקט העצום שלקח על עצמו, ושתכליתו לשמר יצירות פרוזה ושירה ומסות בעברית מימי הביניים ועד ימינו. אבל הוא אינו חי בבועה. באוקראינה הוא למד את השפה, את התרבות. הוא אומר שהוא מרגיש טוב בסביבה, חלק מקולקטיב שאינושונא אותו רק משום שהוא בעד דו קיום וסובלנות, והוא אופטימי ביחס לעתיד שלו ושל משפחתו שם.

את הפודקאסט הנוסף שלי, ״על החיים ועל המוות״ אפשר לשמוע ⁠כאן⁠.

קריין: אורן נאמן

מוזיקה: Pawel Feszcezuk

האורח בפרק השני של הבפודקאסט ״שתי אצבעות מציון״ - שבו אני משוחחת עם אנשים מכאן ומשם על הגירה, על עזיבת הבית, לפעמים על געגועים ולפעמים על הקלה והתחדשות - הוא יוסף סוויד.

יוסף הגיע לברלין לפני יותר משלוש עשרה שנה והוא עדיין לא מרגיש בבית, אבל כמו שהוא אומר על הבמה, בהצגת היחיד המצליחה והמוצלחת שלו ״בין הנהר לים״, הוא מאושר מכך שהילדים שלו דווקא כן מרגישים כאן בבית. על אף הפרסום וההצלחה כשחקן, יוסף לא אהב להיות ערבי מחמד בתל אביב, להלך בין הטיפות, לחשב מה ואיך לומר ולמי, אבל הסיבה העיקרית שבגללה שמח לעזוב את הארץ הייתה האפשרות לחלום על עתיד יותר טוב, יותר שוויוני, יותר פשוט, לילדיו – שיש להם אבא ערבי ואמא יהודייה – אבלהם גדלים בלי צורך להתעמת מדי יום עם הזהות המורכבת והמרהיבה שלהם.

את הפודקאסט הנוסף שלי, ״על החיים ועל המוות״ אפשר לשמוע כאן.

קריין: אורן נאמן

מוזיקה: Pawel Feszcezuk