פרק א - משנה ה חֲבִילֵי קַשׁ וַחֲבִילֵי עֵצִים וַחֲבִילֵי זְרָדִין, אֵין מְסַכְּכִין בָּהֶן. וְכֻלָּן שֶׁהִתִּירָן, כְּשֵׁרוֹת. וְכֻלָּן כְּשֵׁרוֹת לַדְּפָנוֹת:

וחבילי זרדין. מין קנים, ובעודן לחים בהמה אוכלתן, וכשיבשו עומדין להיסק: אין מסככין. כשהן קשורים. ולא מפני שהן פסולים אלא פעמים שאדם בא וחבילתו על כתפו ומעלה ומניחה על גבי סוכה ליבשה ונמלך עליה לסכוך, והתורה אמרה תעשה ולא מן העשוי בפסול {כ}, וזה לא נעשה אפילו לצל {כא} אלא ליבש והוי עשוי בפסול: וכולן. הפסולים ששנינו בסכך: כשרים לדפנות. דסוכה סכך משמע ולא דפנות {כב}. הילכך סוכות תעשה לך מגרנך, אסכך משמע ולא אדפנות: