פרק ב - משנה ח נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים, פְּטוּרִים מִן הַסֻּכָּה. קָטָן שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְאִמּוֹ, חַיָּב {לא} בַּסֻּכָּה. מַעֲשֶׂה {לג} וְיָלְדָה כַלָּתוֹ שֶׁל שַׁמַּאי הַזָּקֵן וּפִחֵת אֶת הַמַּעֲזִיבָה וְסִכֵּךְ עַל גַּבֵּי הַמִּטָּה בִּשְׁבִיל הַקָּטָן:

נשים ועבדים וקטנים כו'. דאמר קרא (ויקרא כ''ג) כל האזרח בישראל, להוציא את הנשים {כט}, דאע''ג דחייבות באכילת מצה ליל ראשון של פסח {ל} אין חייבות בסוכה ליל ראשון של חג: קטן שאינו צריך לאמו. כל שנעור משנתו ואינו קורא אימא אימא הוי א''צ לאמו וחייב ופחות מכאן פטור. וכן הלכה. ודוקא שקורא ושונה ואינו שותק עד שתבא אמו אליו הוא דנקרא צריך לאמו, אבל קורא פעם אחת ושותק לאו צריך לאמו הוא {לב}: